ביל סטון חוקר את המערות העמוקות בעולם

המקום הראשון אליו הייתי רוצה לקחת אתכם הוא זה שרבים מאמינים שיתברר כתהום הטבעית העמוקה בעולם. ואני אומר "מאמינים" משום שהתהליך עדיין בעיצומו. ברגע זה ישנן משלחות מחקר משמעותיות המתוכננות לצאת בשנה הבאה אותן אזכיר בהמשך בקצרה.

אחד הדברים שהשתנו כאן, במאה וחמישים השנים האחרונות מאז שלז'ול וורן היו רעיונות בדיוניים נפלאים על איך נראה העולם שלמטה, הוא שהטכנולוגיה אפשרה לנו להגיע למקומות הללו שקודם לכן היו בלתי ידועים לחלוטין ונושאים להשערות בלבד. כיום אנו יכולים לרדת לעומק של אלפי מטרים לבטן האדמה ברמת בטיחות סבירה. לאורך הדרך גילינו תהומות מדהימים וחללים כה רחבי ידיים שניתן לראות דרכם למרחק של מאות מטרים ללא הפרעה בקו הראיה. כשיוצאים לדבר כזה, אנו בדרך כלל יכולים לשהות בשטח לפרק זמן שיכול לנוע בין חודשיים לארבעה חודשים, עם צוות שגודלו נע בין 20 או 30 אנשים ועד לקבוצה של כ-150.

ורבים שואלים אותי, אתם יודעים, איזה מן אנשים אתה לוקח לפרוייקט שכזה? תהליך המיון שלנו אמנם אינו קפדני כמו בנאס"א, אך הוא בכל זאת יסודי. אנו מחפשים אחר כשירות, משמעת, כושר עמידה וכוח. למקרה שתהיתם, זה מבחן הכוח שלנו. (צחוק) אבל אנחנו מעריכים גם רוח צוות ואת היכולת לפתור עימותים בין-אישיים באופן דיפלומטי וכל זאת במצבי לחץ קשים במקומות מרוחקים.

כבר חצינו מזמן את גבולות כוח העמידה האנושי. למן הכניסה, אין כל דמיון למערה מסחרית. אתם מתבוננים ב"מחנה 2" במקום שנקרא "ג'יי 2", לא "קיי 2" אלא "ג'יי 2". אנחנו בערך במרחק יומיים מן הכניסה בנקודה הזו. וזה כמו מסע טיפוס הרים לגובה רב, רק במהופך, אלא שכאן אתה מותח את החבלים בכיוון מטה. הרעיון הוא לנסות ולספק נוחיות פיסית בסיסית כשנמצאים שם למטה, בתנאים של טחב, לחות, קור וחושך מוחלט. אגב, עלי לציין שכל מה שאתם רואים כאן, מואר באור מלאכותי, במאמץ רב. שכן אחרת מקומות אלה חשוכים לגמרי.

ככל שיורדים עמוק יותר, כך מתעמתים יותר עם מים. באופן בסיסי זה כמו עץ שאוסף מים שיורדים למטה. ובסופו של דבר מגיעים למקומות מטילי אימה ומסוכנים ולמרבה הצער שקופיות פשוט לא מעבירות את הסיפור ולכן הבאתי קטע וידאו קצרצר שצולם בשלהי שנות השמונים. זוהי ירידה לתוך הואלה פלאטו במכסיקו. (וידאו) עלי לספר לכם שהטכניקות שנראות כאן הן מיושנות ומסוכנות. לא היינו עושים כך היום, אלמלא היינו עושים זאת בכדי לצלם סרט. (צחוק)

ובאותה רוח, עלי לספר לכם שעם המבול של סרטי הוליווד שיצאו אל האקרנים בשנה שעברה, מעולם לא ראינו מפלצות מתחת לפני הקרקע - לפחות לא מהסוג שאוכל אותך. אם יש מפלצת מתחת לפני הקרקע, הרי היא הריחוק הפסיכולוגי המעיק שנותן את אותותיו בכל אחד מחברי הצוות לאחר שחלפו בערך שלושה ימים מאז הכניסה הקרובה

בשנה הבאה אוביל קבוצה בינלאומית אל אתר ג'יי 2. אנחנו מכוונים למינוס 2,600 מטרים - שזה קצת יותר מעומק של 8,600 רגל - למרחק של 30 קילומטרים מן הכניסה. הצוותים המובילים יהיו מתחת לפני האדמה למאמץ רצוף שימשך 30 יום. אני לא חושב שהיתה משימה מעין זו מזה זמן רב.

בסופו של דבר, אם אתם ממשיכים לרדת בדברים הללו, ההסתברות קובעת שתתקלו במקום כמו זה. זה מקום שבו קיים קפל בשכבה הגיאולוגית שבו נאספים מים הממלאים אותו עד למעלה. וכאשר היו מוצאים את הדברים האלה, היו מוסיפים ציון על המפה שקבע כי זהו הסיפון הסופי. אני זוכר את המונח הזה היטב משני טעמים. ראשית, זהו שמה של להקת הרוק שלי, ושנית, ההתמודדות עם הדברים הללו חייבה אותי להפוך לממציא. ומאז עבדנו על פיתוחם של דורות רבים של מתקנים שנועדו לחקור מקומות מעין אלה.

הנה ציוד תומך-חיים הפועל במעגל סגור. וכיום ניתן לעשות בו שימוש תוך התקדמות של קילומטרים רבים מתחת לפני המים ולעומק של 200 מטר מתחת לפני המים. כשאתם עושים דבר כזה, זה כמו לעשות פח"ר, זה כמו לעשות פעילות-חוץ-רכבית בחלל, אבל למרחקים גדולים הרבה יותר ובסיכון גופני גבוה הרבה יותר. ולכן זה גורם לך לחשוב איך לתכנן את הציוד שלך המצוי במרחק גדול ממקום מבטחים.

הנה קטע הלקוח מסרט של נשיונל ג'יאוגרפיק שיצא לאור בשנת 1999.

(וידאו) קריין: חקר הוא תהליך פיזי שבו אתה מציב את רגליך במקומות בהם רגל אדם לא דרכה לפני כן. כאן מצויה פיסת הטריטוריה האחרונה על הפלנטה שנותרה בלתי מוכרת לחלוטין. לחוות אותה זו זכות.

ביל סטון: הקטע הזה צולם במעיינות וואקולה, פלורידה. שתי הערות באשר לסרט הזה: כל פריט ציוד שראיתם שם לא היה קיים לפני שנת 1999. הוא פותח במהלך תקופה של שנתיים ונעשה בו שימוש בפרוייקטי חקר בשטח. ההתקן שאתם רואים כאן נקרא ממפה קירות דיגיטלי - והוא מפיק את המפה התלת-מימדית הראשונה שנוצרה אי פעם של מערה וזה קרה מתחת לפני המים במעיינות וואקולה. וזה היה אותו התקן שלמרבה המזל פתח את הדלת לעולם נוסף בלתי-ידוע.

זהו אירופה. קרוליין פורקו הזכירה לאחרונה אחד נוסף בשם אנסלדוס. חוקרי פלנטות מאמינים כי זהו אחד המקומות בהם יש את ההסתברות הגבוהה ביותר לאיתור חיים מחוץ לכדור הארץ - באוקיינוס שנמצא שם למטה. לאלה מכם שמעולם לא ראו את הסיפור הזה, ג'ים קמרון הפיק סרט איימקס באמת נפלא לפני כשנתיים, בשם "חייזרי המעמקים". היה שם קטע קצר -

(וידאו) קריין: משימת מחקר מתחת לקרח של אירופה תהיה האתגר הרובוטי האולטימטיבי. אירופה כה מרוחק שאפילו במהירות האור, יקח לפקודה יותר משעה רק להגיע אל הרכב. הוא צריך להיות חכם מספיק בכדי להמנע מסכנות על פני השטח, ולמצוא אתר נחיתה טוב על הקרח. עתה עלינו לעבור דרך הקרח. נזדקק לגששת המסה. היא למעשה טורפדו בעל חימום גרעיני. שכבת הקרח עשויה להיות בעובי של בין 4.5 ל- 24 קילומטרים. שבוע אחרי שבוע, גששת ההמסה תשקע תחת המשקל שלה מבעד לקרח העתיק, עד שלבסוף ... ובכן, מה תעשו כשתגיע לפניו של האוקיינוס הזה? תזדקקו לרא"ת: רכב אוטונומי תת-מימי. הוא צריך להיות ילד חכם למדי, המסוגל לנווט ולקבל החלטות בעצמו באוקיינוס זר.

ביל סטון: מה שג'ים לא ידע כשהוציא לאור את הסרט הזה הוא ששישה חודשים קודם לכן נאס"א מימנה צוות שהרכבתי לפיתוח אבטיפוס לרא"ת של אירופה. ובכן, אני מקצר שלוש שנים של פגישות הנדסה, עיצוב ואינטגרציית מערכת, והצגנו את חות"מ - חוקר עומק תרמי של מי-תהום. וכפי שנאמר בסרט, זהו אכן ילד חכם. יש לו 96 חיישנים, 36 מחשבים פנימיים, 100,000 שורות קוד של התנהגות אוטונומית, והוא אוצר בתוכו יותר מעשרה קילוגרם של חומר נפץ בשווה ערך של ציוד חשמלי.

זהו אתר המטרה, המעיין החם העמוק בעולם שנמצא בסנוטה זקטון בצפון מכסיקו. הוא נחקר עד לעומק של 292 מטרים ומעבר לזה איש לא יודע דבר. זהו חלק מהמשימה של חות"מ.

ישנן שתי מטרות שאנו רוצים להשיג כאן. הראשונה היא - איך ניתן לבצע מחקר מדעי אוטונומי מתחת לפני הקרקע? איך ניתן לקחת רובוט ולהפוך אותו למיקרוביולוג בשדה? ישנם שלבים נוספים שמתוכננים כאן יותר ממה שהזמן מתיר לי לספר לכם, אך בעקרו של דבר אנחנו מתקדמים דרך החלל, אנחנו מאכלסים אותו עם משתנים סביבתיים - סולפיד, הליד, דברים מעין אלה. אנחנו מחשבים משטחים משופעים, ומנהגים את הרובוט לעבר קיר למקום בו יש הסתברות גבוהה לקיום חיים. אנחנו נעים לאורך הקיר, במה שקרוי "פעילויות קירבה", בחיפוש אחר שינוי בצבע. אם אנו מבחינים במשהו שנראה מעניין, אנחנו מושכים אותו לתוך מיקרוסקופ. אם זה עובר את מבחן המיקרוסקופ, אנחנו מצרפים אותו לאוסף. אנחנו אוספים דגימות נוזלים, ולחילופין אנו יכולים ממש לקחת דגימות מוצקים מהקיר. בלי ידיים על ההגה. כל זה התנהגות אוטונומית בלבד שמנוהלת כולה בידי הרובוט באופן עצמאי.

אך הפעלול האמיתי בכלי הרכב הזה הוא מערכת הניווט החדשנית שפיתחנו, הידועה בשם 3D ממב"ז - מיקום ומיפוי בו-זמני. החות"ם הוא כדור-עין הרואה לכל הכיוונים. סריקת החיישנים שלו מתבצעת הן לפנים והן לאחור באותו זמן, ומאפשרת לו לחקור איזורים חדשים בזמן שהוא עדיין מבצע נעילת חיישנים גיאומטרית על מה שהוא כבר עבר.

הדבר הבא שאראה לכם הוא המחקר התת-קרקעי הראשון שמבוצע במלואו באמצעות רובוט אוטונומי זה מעולם לא נעשה קודם לכן. בחודש מאי השנה, אנו מתכוונים להתקדם ממינוס 1,000 מטרים בזקטון, ואם יאיר לנו המזל פנים, חות"ם יחזיר עימו את מחלקות החיידקים הראשונות שנתגלו באמצעות רובוט. הצעד הבא לאחר מכן הוא לנסות אותו באנטרקטיקה, ואז במידה והמימון נמשך ובנאס"א מתקבלת ההחלטה להתקדם, נוכל, על פניו, לבצע שיגור לא יאוחר משנת 2016, ועד לשנת 2019 עשויות להיות בידינו העדויות הראשונות לחיים מחוץ לפלנטה הזו.

ואם כך, מה על חקר חלל מאוייש? הממשל הכריז לאחרונה על תוכניות לחזור לירח עד שנת 2024. סיכום מוצלח של המשימה הזו יסתכם בביקורים בלתי סדירים על הירח של מספר מצומצם של מדענים וטייסים של הממשל. זה לא יקדם אותנו באופן משמעותי מעבר לשהות אנשים בחלל שהתקיימה כבר לפני 50 שנה. משהו בסיסי צריך להשתנות, אם אנו מעוניינים לחזות בגישה רחבת היקף לחלל בזמננו.

מה שאני עומד להציג לכם עתה הם שני רעיונות שנויים במחלוקת. ואני מקווה שתעקבו אחרי ותאמינו שיש לדברים שאומר כאן אחיזה של ממש. ישנם שלושה מרכיבי יסוד להתקדמות גורמים פרטיים בחלל. אחד מהם הוא הדרישה להובלה חסכונית מכדור הארץ אל החלל. לברט רואטנים ולריצ'רד ברנסונים של העולם הזה יש את החזון שלהם ואני מצדיע להם. קדימה, קדימה, קדימה.

הדבר הבא שאנו זקוקים לו הם מקומות בהם ניתן לשהות במסלול. בתחילה בתי מלון מסלוליים, אך בשלב מאוחר יותר בתי מלאכה שיעמדו לרשות כל השאר. החתיכה האחרונה שחסרה, מנפץ המוסכמות האמיתי הוא זה: תחנת דלק במסלול. היא לא תראה כך. לו היתה קיימת, היא היתה משנה את כל התכנון העתידי של משימות לחלל.

ובכן, כדי לתת לכם הזדמנות להבין למה האמירה הזו היא רבת עוצמה, עלי להציג לכם את היסודות בקורס המבוא לחלל. והדבר הראשון הוא שעל כל דבר שעושים בחלל יש לשלם לפי הקילוגרם. מישהו שתה את אחד מאלה השבוע? הייתם משלמים 10,000 דולר בשביל זה במסלול. זה יותר ממה שאתם משלמים עבור TED, אילו גוגל היתה מפסיקה לתת את חסותה. (צחוק) הדבר השני הוא שיותר מ- 90% ממשקלו של רכב הוא בדלק. ולכן, בכל פעם שתרצו לעשות פעולה כלשהי בחלל, אתם הלכה למעשה שורפים כמות עצומה של כסף בכל פעם שתלחצו על דוושת התאוצה. אפילו החבר'ה בטסלה לא מסוגלים להתמודד עם הפיזיקה הזו.

ובכן - מה אילו הייתם יכולים לקבל את הדלק שלכם בעשירית המחיר? יש מקום בו הדבר אפשרי. למעשה, אתם יכולים לקבל אותו אפילו בזול יותר - 14 פעמים זול יותר אם תוכלו למצוא דלק על הירח. יש משימה המוכרת למעטים ששוגרה על-ידי הפנטגון לפני 13 שנים, בשם קלמנטיין. והדבר המדהים ביותר שנתגלה במשימה הזו היה חתימת מימן חזקה במכתש שקלטון בקוטב הדרומי של הירח. האות היה כה חזק, שיכול היה להיות מופק רק על-ידי 10 טריליון טון של מים הקבורים בשכבות סחופת, שנאספו במשך מיליונים ומיליארדים של שנים בעקבות פגיעות של אסטרואידים וחומרים שמקורם בשביטים.

אם נצליח להגיע לזה, ולהפוך את תחנת הדלק הזו לאפשרית, יהיה עלינו למצוא דרכים להניע נפחים גדולים של מטען דרך החלל. אנו לא יכולים לעשות זאת היום. הדרך שבה נהוג לבנות מערכת כיום היא מערום בצורת צינור שצריך להיות משוגר מן הקרקע, תוך התנגדות לכוחות אוירודינמיים מסוגים שונים. עלינו להתגבר על כך. אנו יכולים לעשות זאת משום שבחלל אין אוירודינמיקה. אנחנו יכולים לעשות שימוש במערכות מתנפחות כמעט לכל דבר. זהו רעיון, שפעם נוספת, נדון בליברמור בשנת 1989, עם הקבוצה של הד"ר לוול ווד. ואנחנו יכולים להרחיב אותו היום כמעט לכל דבר. לבוב ביגלואו יש בימים אלה פריט ניסוי במסלול. אנחנו יכולים להתקדם הרבה מעבר לכך. אנחנו יכולים לבנות גוררות חלל, פלטפורמות שנעות במסלול לנשיאת קריוגנים ומים. ויש עוד עניין. כאשר אתם חוזרים מן הירח, עליכם להתמודד עם מכניקה מסלולית. לפיה אתם נעים כ- 3 קילומטרים לשניה מהר יותר מכפי שהייתם רוצים להיות כאשר תחזרו לתחנת הדלק שלכם.

יש לכם שתי חלופות. אתם יכולים לשרוף דלק רקטי בכדי להגיע לשם, או שאתם יכולים לעשות משהו באמת לא ייאמן. תוכלו לצלול לתוך הסטרטוספירה, ולכלות באופן מדויק את המהירות הזו ואז לצאת חזרה החוצה אל תחנת החלל. הדבר לא נעשה מעולם. זה כרוך בסיכונים וזו הולכת להיות רכיבה יוצאת דופן -- טוב יותר מדיסני. הגישה המסורתית לחקר החלל היתה שעליך לשאת את כל הדלק לו תזדקק בכדי להחזיר את כולם במקרה חירום. אם תנסו לעשות זאת ביחס לירח, אתם עומדים לשרוף מיליארד דולר רק בעלות הדלק שנדרש כדי לשלוח לשם צוות. אולם אם תשלחו לשם צוות כריה, בלי הדלק לחזרה משם - (צחוק) האם מישהו מכם שמע את הסיפור אודות קורטז? זה לא אותו דבר. אני יותר כמו סקוטי. אני אוהב את הציוד הזה, אתם יודעים, ואני באמת מעריך אותו ולכן אנחנו לא עומדים לשרוף את הציוד. אבל אילו הייתם באמת נועזים הייתם יכולים להגיע לשם, לייצר אותו, וזו היתה ההדגמה הדרמטית ביותר שהייתם יכולים לעשות משהו ראוי מחוץ לפלנטה הזו שנעשה מעולם. יש מיתוס לפיו לא ניתן לעשות דבר בחלל בעלות הנמוכה מטריליון דולר ועשרים שנה. זה לא נכון. בתוך שבע שנים, אנחנו יכולים להוציא משימה תעשייתית לשקלטון ולהדגים שאפשר לספק באמצעותה מציאות מסחרית במסלול בגובה נמוך.

אנו חיים באחת מן התקופות המרגשות ביותר בהסטוריה. אנחנו מצויים במפגש קסום בו הון פרטי ודמיון מניעים את הדרישה לגישה לחלל. תחנות התדלוק המסלוליות שתיארתי זה עתה יכולות ליצור תעשייה חדשה לגמרי ולספק את המפתח האחרון לפתיחת החלל לחקר רחב היקף. בכדי לשבור את הפרדיגמה, נדרשת גישה שונה באופן קיצוני. אנחנו יכולים לעשות זאת באמצעות התנעת התהליך עם משלחת מחקר תעשייתית בסגנון לואיס וקלארק אל מכתש שקלטון, לכרות משאבים מן הירח ולהדגים שהם יכולים ליצור את הבסיס לעסק רווחי במסלול.

נדמה כי דיונים בנושא החלל תמיד כרוכים באי-בהירויות באשר ליעד ולתזמון. הייתי רוצה לסיים בנעיצת יתד בחול ב- TED. בכוונתי להוביל את המשלחת הזו. (מחיאות כפיים) ניתן לעשות זאת בתוך שבע שנים עם הגיבוי המתאים. אלה שיצטרפו אלי ונגרום לזה לקרות יהפכו לחלק מההסטוריה ויצטרפו לאנשים נועזים אחרים מן העבר שאילו היו עימנו היום היו ודאי מאשרים בחפץ לב.

היו זמנים בהם אנשים עשו מעשים נועזים בכדי לפרוץ גבולות. ("גברים דרושים למשימה מסוכנת") באופן קולקטיבי, שכחנו את השיעור הזה.("משכורת נמוכה,קור כלבים ושעות ארוכות בחושך מוחלט") כיום אנו בתקופה שבה נדרשת תעוזה בכדי להתקדם.("סכנה מתמדת,חזרה מוטלת בספק") 100 שנים לאחר שסר ארנסט שקלטון כתב את המלים הללו,("כבוד ותהילה במקרה ונצליח") בכוונתי להציב דגל תעשייתי על הירח ולהשלים את החתיכה האחרונה שתפתח את גבולות החלל, בזמננו, למען כולנו. תודה. (תשואות)