ביל ג'וי - הרהורים על העתיד לבוא

באיזו טכנולוגיה נוכל להשתמש בכדי להפחית את העוני בעולם? מה שמצאתי היה די מפתיע התחלנו לבחון דברים כמו שיעור התמותה במאה ה-20 ואיך זה השתפר, והתבררו דברים פשוטים מאד אם חשבתם שהאנטיביוטיקה עזרה יותר מאשר מים נקיים ההיפך הוא הנכון כך שדברים פשוטים מאד... טכנולוגיות-מדף שיכולנו למצוא בקלות באינטרנט המוקדם של אז יתרמו בגדול לפתרון בעיה זו

אך גם כשאני בוחן טכנולוגיות חזקות יותר ננו-טכנולוגיה, הנדסה גנטית וטכנולוגיות מתפתחות חדשות כמו-דיגיטליות, נעשיתי מודאג מאד בנוגע לאפשרות הניצול-לרעה אם תחשבו על זה, לפני זמן רב מאד בעבר, התמודדנו עם הבעיה של יחיד הפוגע ביחיד יצרנו פתרון: 10 הדיברות. אל תרצח מדובר כאן בתחום של אחד-על-אחד התארגנו לערים. נעשינו לעמים. וכדי למנוע את עריצות הרבים על היחיד, יצרנו מושגים כמו חירות הפרט ואז, כדי להתמודד עם קבוצות גדולות למשל, ברמת האומה אנו זקוקים לאי-אלימות הדדית, או שבעקבות סדרת סכסוכים הגענו בסופו של דבר לעיסקה בינלאומית גולמית לשמירת השלום

אך כעת יש מצב חדש, שהוא מה שמכנים מצב א-סימטרי, שבו הטכנולוגיה כה חזקה עד שהיא חורגת מגבולות רמת-האומה. יכולת ההשמדה ההמונית אינה ברמת האומה כי אם ברמת היחיד. וזאת כי טכנולוגיות חדשות אלה הן לרוב דיגיטליות. ראינו רצפי-גנים. ניתן להוריד באינטרנט רצפי-גנים של גורמי-מחלות, אם רוצים, וברור שמישהו לאחרונה... קראתי בעיתון מדעי -- נאמר שם, שמגפת השפעת של 1918 מסוכנת מדי למשלוח ב"פדקס". אם מישהו רוצה לעבוד עליה במעבדתו לצרכי מחקר, הוא יכול להרכיב אותה מחדש בעצמו, כי אולי זה יישבר במהלך המשלוח ב"פדקס". כך שאין להכחיש, ניתן לעשות זאת.

כך שיחידים בקבוצות קטנות המועצמות בכך שיש להן גישה לטכנולוגיות שכפול-עצמי, ביולוגיות או אחרות, הן בבירור סכנה בעולמנו. והסכנה היא שבכוחן ליצור מגפות-ענק. והאמת היא, שאין לנו נסיון במגפות-ענק, וכחברה, אנו לא ממש טובים בלפעול לגבי דברים שאין לנו לגביהם התנסות ישירה ותחושת-בטן. כך שפעולה מקדימה איננה מטבענו. ובמקרה הזה, הוספת עוד טכנולוגיות לא תפתור את הבעיה, כי זה רק יעצים עוד יותר את האנשים.

כך שהפתרון צריך להיות, כפי שאנשים כמו ראסל, איינשטיין ואחרים שסברו, בשיחה שהתקיימה בצורה הרבה יותר בוטה, לדעתי, בתחילת שנות ה-20, שהפתרון צריך לבוא לא רק מהראש אלא גם מהלב. אתם יודעים, מדיניות ציבורית וקידמה מוסרית. העיסקה שמולידה את הציויליזציה היא שלא להשתמש בכוח. אנו זוכים בזכויות הפרט ע"י כך שהחברה מגינה עלינו מכך שאחרים לא יעשו כרצונם אלא בד"כ רק מה שחוקי. כך שכדי להגביל את סכנת הדברים החדשים עלינו להגביל, בסופו של דבר, את האפשרות של יחידים להשיג גישה לחולל מגפות ענק. עלינו גם ליצור מערכת הגנה מושכלת, מכיוון ששום מגבלה לא תמנע ממטורף לעולל משהו. והבעיה המטרידה היא שהרבה יותר קל לעולל משהו רע מאשר להגן כנגד כל הרעות האפשריות, כך שלצד הפוגע יש למעשה יתרון א-סימטרי.

זה היה סוג המחשבות שחשבתי ב-1999 וב-2000, וחברי אמרו לי שאני נעשה ממש מדוכא, וממש דאגו לי. ואז חתמתי חוזה לכתוב ספר עם עוד מחשבות קודרות כאלה ועברתי לגור בחדר מלון בניו-יורק עם חדר מלא בספרים אודות מגפת הדבר, ופצצות אטום שמתפוצצות בניו-יורק כשאני בתחום הפיצוץ, וכך הלאה. ואז הייתי שם ב-11 לספטמבר, ועמדתי ברחוב כמו כולם. וזו היתה ממש חוויה, להיות שם. התעוררתי למחרת בבוקר ויצאתי ברגל מהעיר, וכל משאיות האשפה חנו ברחוב יוסטון מוכנות לצאת העירה ולאסוף את ההריסות. הלכתי ביניהן עד לתחנת הרכבת, ומדרום לרח' 14 הכל היה סגור. זו היתה בהחלט חוויה רבת-עוצמה, אבל כנראה שלא ממש הפתעה, למי שחדרו מלא בספרים האלה. נכון שהיתה הפתעה שזה קרה שם ואז, אך לא היתה הפתעה שזה בכלל קרה.

וכולם אז התחילו לכתוב על זה. אלפי אנשים החלו לכתוב על זה. ולבסוף זנחתי את הספר, ואז כריס הזמין אותי לדבר בכנס, אני כבר לא מדבר על זה כי הרי מתרחשים מספיק דברים מתסכלים ומדכאים. אך הסכמתי לבוא ולומר על כך כמה דברים. הייתי אומר שאיננו יכולים לוותר על שלטון החוק כדי להילחם באיום א-סימטרי, ונראה שזה מה שאנו עושים כי כך זה היום, כאלה הם האנשים שבשלטון, כי זה אומר לוותר על מה שהופך אותנו לציוויליזציה. ואיננו יכולים להילחם באיום בצורה המטופשת בה אנו עושים זאת כי פעולה שעולה מיליון דולר גורמת לנזק במיליארד דולר ומעוררת תגובה בטריליון דולר והיא בעיקרה לא יעילה, וניתן לקבוע כמעט בבטחון שהיא תחמיר את הבעיה. כך שאיננו יכולים להילחם בכך בעלות של מיליון-לאחד, יחס עלות-תועלת של מיליון-לאחד.

אז אחרי שנטשתי את הספר... והיה לי הכבוד הגדול להצטרף ל"קליינר פרקינס" לפני שנה, ולעבוד בעזרת קרנות הון-סיכון על ההיבט החדשני, לנסות למצוא המצאות חדשות להתמודדות עם מה שבעיני היו כמה מהבעיות הגדולות האלה. דברים שבהם מקדם-שינוי של עשר יכול ליצור מקדם-שינוי של 1000 בתוצאה הסופית. הופתעתי בשנה האחרונה מהאיכות המדהימה ומההתרגשות שעוררו כמה מהחידושים שהגיעו אל שולחני. זה לעתים מהמם. אני אסיר-תודה ל"גוגל" ול"ויקיפדיה", על שאני מסוגל להבין לפחות מעט ממה שאומרים האנשים שנכנסים אלי.

אך רציתי לשתף אתכם ב-3 תחומים שמרגשים אותי במיוחד, ונוגעים לבעיה שעליה דיברתי במאמר בכתב העת "וויירד". הראשון הוא כל תחום החינוך, ולמעשה מתייחס לדבריו של ניקולס על המחשב ב-100 דולר. דהיינו, חוק מור עודנו תקף. הטרנזיסטורים הכי מתקדמים היום הם של 65 ננומטר, וכבר ראינו, ולי היה העונג להשקיע בחברות שנותנות לי בטחון רב שעוד נרחיב את חוק מור עד לרמת ה-10 ננומטר בערך. כלומר, מקדם נוסף של פי 6 במיזעור, שצריך לתת לנו מקדם נוסף של 100 בשיפור כללי בשבבים שנייצר, אז במונחים מעשיים, אם משהו עולה היום כאלף דולר, נאמר, המחשב האישי הטוב ביותר, שזהו מחירו, לדעתי נוכל לקנותו ב-2020 תמורת 10 דולר, בסדר? תארו לעצמכם את מחשב ה-100 דולר ב-2020 ככלי-עזר בחינוך.

אני חושב שהאתגר שלנו הוא -- אני ממש משוכנע שזה יקרה. האתגר הוא, האם נפתח באינטרנט את הכלים החינוכיים וכדומה, שיאפשרו לנו לנצל מכשיר זה? הייתי אומר שיש לנו כיום מחשבים אדירי עוצמה, אך אין לנו תוכנה ממש טובה עבורם. וזה רק במבט לאחור, אחרי שיצאה תוכנה טובה יותר, ולוקחים ומריצים אותה על מחשב בן 10 ואומרים, "אלוהים, המכונה הזו היתה כל כך מהירה?" אני זוכר כשלקחו את הממשק של ה"מק" של "אפל" והחזירו אותו ל"אפל 2". ה"אפל 2" היה מסוגל בהחלט להריץ את הממשק, פשוט לא ידענו אז איך לעשות זאת. ובהינתן שאנו יודעים ואמורים להאמין -- כי חוק מור היה מעין קבוע, כוונתי שההתקדמות היתה מאד צפויה במשך כ-40 השנים האחרונות. ביכולתנו לדעת איך ייראו המחשבים ב-2020. נהדר שיש לנו היוזמה לבוא ולומר, "בואו ניצור חינוך ונחנך את האנשים בעולם כי טמון בכך כוח רב לטובת השלום." ובאפשרותנו לתת לכל אחד בעולם מחשב במאה דולר או מחשב ב-10 דולר תוך 15 שנה.

התחום השני בו אני מתמקד הוא בעיית הסביבה, כי ברור שזה עתיד להטיל עומס רב על עולמנו. עוד מעט נשמע הרבה יותר על כך מאל גור. הדבר שאנו רואים, שדומה למגמת חוק-מור ושמניע את השיפור ביכולתנו לטפל בבעיית הסביבה, הוא חומרים חדשים. ניצב בפנינו אתגר, כי אוכלוסיית הערים גדלה במאה הנוכחית משני מיליון לשישה מיליארד בזמן קצר מאד. אנשים עוברים לעיר. וכולם צריכים מים נקיים, אנרגיה, תחבורה, וברצוננו שהערים יתפתחו בצורה ירוקה. אנו יעילים למדי במגזרים התעשייתיים. הכנסנו שיפורים ביעילות האנרגיה והמשאבים, אך המגזר הצרכני, בפרט באמריקה, מאד לא יעיל. וחומרים חדשים אלה מביאים לחידושים מדהימים כך שיש יסוד לתקווה שדברים אלה יהיו כה רווחיים, שניתן יהיה להכניסם לשוק.

ברצוני לתת לכם דוגמה ספציפית לחומר חדש שנתגלה לפני 15 שנים. צינוריות-נאנו מפחם. "ליג'ימה" גילו אותן ב-1991, יש להן תכונות שלא-ייאמנו. וזה סוג הדברים שאנו עתידים לגלות כשאנו מתחילים לעבוד ברמת הנאנו. חוזק: הן כמעט החומר החזק ביותר, בעל חוזק המתיחה הגבוה ביותר שמוכר לנו הן מאד קשיחות. הן נמתחות מעט מאד. בשני מימדים, אם יוצרים מהן אריג, הן חזקות פי 30 מקוולר. ואם יוצרים מהן מבנה תלת-מימדי חלול כמו "כדור באקי", יש להן כל מיני תכונות מדהימות. אם יורים עליהן חלקיק ומחוררים אותן, הן מתקנות את עצמן. הן תופרות ומתקנות את החור תוך פמטו-שניות, שזה לא-- זה ממש מהר. [צחוק] אם מאירים עליהן, הן מפיקות חשמל. למעשה, מול הבזק מצלמה הן עולות באש. אם מעבירים דרכן חשמל, הן מפיקות אור. ניתן להעביר דרכן פי אלף יותר זרם מאשר דרך מתכת. ניתן לייצר חצאי-מוליכים מסוג חיובי ושלילי, משמע שניתן לייצר מהן טרנזיסטורים. הן מוליכות חום לאורך אך לא לרוחב -- טוב, אין שום רוחב, אך לא בכיוון האחר אם עורמים אותן. יש להן גם תכונות של סיבי-פחם. אם שמים בהן חלקיקים, הן יורות אותן מהקצה -- הם כמו מאיצים קוויים או תותחי אלקטרונים זעירים. הפנים של שפופרות-הננו כה קטן -- הקטנות ביותר הן בגודל 0.7 ננומטר -- כך שזה בעצם עולם קוואנטי. תוכה של שפופרת-ננו הוא מקום מוזר.

ואנו כבר מתחילים לראות תכניות עסקיות, והדברים שליסה רנדל דיברה עליהם כבר מופיעים. היתה תכנית עסקית אחת שבה ניסיתי ללמוד יותר על מיתרי המימד הקוסמי של וויטן, כדי לנסות ולהבין איזו תופעה מתרחשת בננו-חומר הזה. אז בתוך שפופרת הננו, אנו כבר ממש על הקצה. ובחומרים אלה ואחרים אנו רואים שביכולתנו לייצר דברים בעלי תכונות שונות, קלים יותר, חזקים יותר, ולהשתמש בחומרים חדשים אלה לבעיות הסביבתיות. חומרים חדשים המסוגלים לייצר מים, חומרים חדשים שיגרמו לתאי דלק לפעול טוב יותר, חומרים חדשים שמאיצים תגובות כימיות, ומקטינים את הזיהום וכך הלאה. אתנול -- דרכים חדשות לייצור אתנול. דרכים חדשות ליצירת תעבורה חשמלית. כל החלום הירוק -- כי זה יכול להיות רווחי. והקדשנו -- זה עתה הקמנו קרן חדשה, הקדשנו 100 מיליון דולר להשקעות מעין אלה. ואנו מאמינים שה"ג'יננטק", ה"קומפאק", ה"לוטוס", ה"סאן", ה"נטסקייפ", ה"אמזון" וה"גוגל" בתחומים אלה עתידים להופיע, כי מהפכת החומרים הזו תדחוף הכל קדימה.

התחום השלישי עליו אנו עובדים, והכרזנו עליו רק בשבוע שעבר -- היינו כולנו בניו-יורק. גייסנו 200 מיליון דולר בקרן מיוחדת לפיתוח הגנה ביולוגית נגד מגפות-ענק. כדי לתת לכם מושג, המימון האחרון שגייסה "קליינר" היה של 400 מיליון, כך שמבחינתנו זהו מימון רציני ביותר. מה שעשינו בחודשים האחרונים -- בעצם, לפני כמה חודשים, ריי קורצווייל ואני כתבנו ב"ניו-יורק טיימס" על כך שפרסום נושא הגנום של 1918 מסוכן ביותר. וג'ון דור, ברוק ואחרים נעשו מודאגים, והתחלנו לבדוק מה עושה העולם מבחינת המוכנות למגפה, ומצאנו פערים רבים.

וכעת אנו שואלים את עצמנו אם נוכל למצוא חידושים שימלאו פערים אלה? ברוק אמר לי בהפסקה שהוא מצא כל-כך הרבה חומר, שאיננו מסוגל לישון, כי ישנן כל-כך הרבה טכנולוגיות נהדרות, הרבה יותר ממה שצריך. ואנו זקוקים להן. יש תרופה אנטי-נגיפית אחת שאנשים מתכוונים לאגור שעדיין עובדת איכשהו. מדובר ב"טמיפלו". אך ה"טמיפלו" -- הנגיף עמיד ל"טמיפלו". עם האיידס מצאנו שאנו צריכים קוקטיילים כדי שיפעל כך שהעמידות של הנגיף-- נחוצות מספר תרופות כאלה. אנו זקוקים למודיעין טוב יותר. אנו זקוקים לרשתות שבודקות מה מתרחש ולאיבחונים מהירים, כדי שנוכל לקבוע אם למישהו יש זן של שפעת שזיהינו רק לאחרונה. עלינו להיות מסוגלים לבצע איבחונים במהירות נחוצים לנו נוגדי-נגיפים וקוקטיילים חדשים, וסוגים חדשים של חיסונים. חיסונים בעלי טווח רחב. חיסונים שנוכל לייצר במהירות. קוקטיילים, חיסונים רב-ערכיים נוספים. בד"כ מקבלים חיסון תלת-ערכי ל-3 זנים אפשריים. אנו זקוקים-- איננו יודעים לאן זה מתפתח. אנו מאמינים שאם נוכל למלא את 10 הפערים האלה, יש לנו סיכוי לצמצם באמת את הסיכון למגפה. וההבדל בין שפעת עונתית רגילה למגפה הוא מקדם של 1,000 מבחינת התמותה וברור שיש גם אפקט כלכלי אדיר. כך שאנחנו שמחים מאד כי נראה לנו שנוכל לממן או לקדם 10 פרוייקטים ולראותם מגיעים לשוק בשנתיים הקרובות, כדי להתמודד עם זה.

כך שאם בעזרת הטכנולוגיה נוכל לסייע לטפל בחינוך, בבעיות הסביבה, בבעיית המגפה, האם זה פותר את הבעיה הגדולה יותר בה עסקתי ב"וויירד"? חוששני שהתשובה היא לא. כי לא ניתן לפתור בעיה של ניהול טכנולוגיה בעזרת עוד טכנולוגיה. אם נאפשר לכוח בלתי-מוגבל להשתחרר, אז -- קבוצת אנשים קטנה מאד תוכל לנצלו לרעה. איננו יכולים להילחם מעמדת נחיתות של מיליון-לאחד. אז מה שאנו צריכים זו מדיניות טובה יותר. לדוגמה, כמה דברים שנוכל לעשות שיהוו פתרונות של מדיניות, שטרם קיימים באווירה הפוליטית של היום אבל אולי יהיו אם יתחלף הממשל -- ניצול השווקים.

השווקים מהווים כוח חזק מאד. למשל, במקום לטפל בבעיות באמצעות חוקים, מה שכנראה לא יעבוד, הרי שאם נוכל לתמחר כחלק מעלות עשיית העסקים, את עלותו של אסון, כך שמי שעוסק בדברים בעלי תג-מחיר גבוה מחשש לאסון, יצטרך לבטח כנגד סיכון כזה. כך שאם תרצו להכניס לשוק תרופה, תוכלו להכניסה, אבל זה לא ידרוש אישור של מחוקק; יהיה עליכם לשכנע אקטואר כלשהו שזה בטוח. ואם מיישמים את רעיון הביטוח בצורה רחבה יותר, ניתן להשתמש בכוח חזק יותר, כוח שיווקי, כדי לספק משוב. איך שומרים על החוק? לדעתי, כדאי מאד לשמור על החוק. יש לתבוע מאנשים לקחת אחריות. החוק מחייב נשיאה באחריות. כיום, המדענים, הטכנולוגים, אנשי העסקים והמהנדסים אינם נושאים בשום אחריות אישית לתוצאות מעשיהם. כך שאם מעגנים זאת -- יש לעגן זאת בחוק.

ולבסוף, חושבני שעלינו לעשות משהו -- כמעט שלא מקובל לומר זאת -- שהוא, להתחיל לתכנן את העתיד. איננו יכולים לבחור עתיד, אך אנו יכולים לכוון אליו. השקעתנו בנסיון למנוע מגפת שפעת משפיעה על התפלגות התוצאות האפשריות. אולי לא נוכל לעצור זאת, אך הסבירות שהיא תחלוף על פנינו נמוכה יותר, אם נתמקד בבעיה זו. כך שביכולתנו לעצב את העתיד אם נבחר את הדברים שאנו רוצים שיקרו לנו ואת אלו שלא, ולכוון עצמנו למקום נמוך-סיכון. סגן הנשיא גור יספר איך נוכל לכוון את נתיב האקלים לעבר סבירות נמוכה יותר של אסון.

אך מעל לכל, מה שעלינו לעשות הוא לסייע לחבר'ה הטובים, האנשים בצד המגננה, שיהיה להם יתרון על פני מי שעניינם ניצול-לרעה. וכדי לעשות זאת, עלינו להגביל את הגישה למידע מסוים. וברמת ההתפתחות שלנו, ועם החשיבות העצומה שאנו מקנים לחופש הדיבור, קשה לנו לקבל זאת -- קשה לכולנו לקבל. למדענים קשה במיוחד לקבל זאת, כי הם זוכרים את גלילאו, שישב בכלא, והם עד היום מנהלים את המאבק הזה נגד הכנסיה. אך זהו מחיר קיומה של הציוויליזציה. מחיר שמירת שלטון החוק הוא הגבלת הגישה לכוח רב ומשולח-רסן. תודה לכם. [מחיאות כפיים]