ביל גרוס מתאר רעיונות גדולים למציאת אנרגיה חדשה

כבר בגיל 15 התחלתי להתעניין באנרגיה סולרית. משפחתי עברה מפורט לי, ניו-ג'רזי, לקליפורניה, עברנו משלג להרבה חום ולצינורות נפט. ב-1973 הונהגה הקצבת דלק. משבר האנרגיה היה בעיצומו.

התחלתי לקרוא את כתב-העת "מדע פופולרי", ומאד התלהבתי מפוטנציאל השימוש באנרגיית השמש כדי לנסות ולפתור את המשבר. בדיוק התחלתי ללמוד טריגונומטריה בביה"ס התיכון, למדתי על הפרבולה וכיצד ביכולתה לרכז קרני שמש למוקד אחד. זה מאד הלהיב אותי. ובאמת הרגשתי שעשוי להיות כאן פוטנציאל לבנות משהו שיוכל לרכז אור.

אז יסדתי את חברת "מתקנים סולריים". וזו היתה חברה שבה בניתי פרבולות, לקחתי מפעל מתכת, ואני זוכר שהלכתי למפעל מתכת ובניתי פרבולות ומנועי סטירלינג ועסקתי בבניית מנוע סטירלינג על המחרטה, וכל האופנוענים התקרבו, ואמרו, "אתה בונה 'באנג' (כלי לעישון חשיש), נכון?" עניתי, "לא, זה מנוע סטירלינג. באמת." אבל הם לא האמינו לי.

מכרתי את התכניות למנוע זה ולצלחת זו בשער האחורי של "מדע פופולרי" ב-4 דולר כ"א. והרווחתי די כסף לממן את שנתי הראשונה ב"קאל-טק". זו היתה התרגשות גדולה בשבילי, להתקבל ל"קאל-טק".

בשנתי הראשונה ב"קאל-טק" המשכתי את העסק. אך בשנה השניה ב"קאל-טק" התחילו לתת ציונים. כל השנה הראשונה היתה עובר/נכשל, אך בשניה החלו הציונים. לא יכולתי להמשיך לנהל את העסק, ובסוף עשיתי מעקף של 25 שנה. חלומי היה להמיר אנרגיה סולרית במחיר סביר מאד, אבל אז היה עלי לעשות את העיקוף הגדול הזה. ראשית, עבודות הבית ב"קאל-טק".

אח"כ, כשסיימתי את "קאל-טק", יצא הפי.סי של אי.בי.אם וב-1981 התמכרתי לפי.סי של אי.בי.אם. ואז ב-1983 יצא "לוטוס 1-2-3", ו"לוטוס 1-2-3" שיגע אותי לגמרי. התחלתי להפעיל את העסק עם 1-2-3, לכתוב לו תוספים, כתבתי ל-1-2-3 ממשק שפה טבעית. ייסדתי חברת תוכנה לימודית אחרי שהצטרפתי ללוטוס וייסדתי את "אידיאלאב", וכך היה לי גג שתחתיו יכולתי להקים חברות רבות ברציפות

ואז, הרבה יותר מאוחר- ב-2000, ממש לאחרונה, משבר האנרגיה החדש בקליפורניה- או מה שהתיימר להיות משבר אנרגיה גדול - התקרב. ואני ניסיתי לבדוק אם יש דרך לבנות משהו שיעשה מזה כסף ולנסות להשיג לאנשים אנרגיית-גיבוי, למקרה שהמשבר אכן יגיע. התחלתי לבדוק איך נוכל לבנות מערכות-מצברים לגיבוי שייתנו לאנשים 4 שעות, 10 שעות, אפילו יום שלם, או שלושה ימים במונחי גיבוי חשמלי.

אני שמח ששמעתם מוקדם יותר היום שמבחינת אנרגיה, הדחיסות במצברים נמוכה בהרבה, בהשוואה לדלק. אפשר לאחסן הרבה יותר אנרגיה בדלק מאשר במצברים. תצטרכו למלא את כל מרחב החניה שלכם רק כדי לקבל ארבע שעות של גיבוי מצברים. לכן הסקתי, אחרי שחקרתי את כל הטכנולוגיות האחרות שאנו יכולים להיערך לאיחסון אנרגיה - וגלגלי-תנופה, פריסות שונות של מצברים - כל אלה פשוט לא פרקטיים לאיחסון אנרגיה.

אז מה עם ייצור אנרגיה? אולי נוכל לייצר אנרגיה. ניסיתי לבדוק אם האנרגיה הסולרית נעשית אטרקטיבית. כבר 25 שנה שאני עושה זאת, הבה נחזור לאחור ונבדוק מה קרה עם תאים סולריים. המחיר ירד מ-10 דולר לוואט ל-4 או 5 דולר לוואט, אך הוא התייצב. והוא היה צריך בעצם לרדת יותר מבחינת יחס עלות-תועלת.

למדתי את כל מה שקרה לאחרונה בתחום התאים הסולריים וניסיתי לחפש דרכים בהן נוכל לחדש ולייצר תאים סולריים יותר בזול. קרו הרבה דברים חדשים שאיפשרו זאת, אך ביסודו של דבר התהליך דורש כמות אנרגיה עצומה. יש האומרים שנחוצה יותר אנרגיה לייצור תא סולרי, מכל מה שהוא יפיק בכל תקופת חייו. קיווינו שאם נצמצם את האנרגיה שנחוצה לייצור התאים, זה ייעשה יותר מעשי. אך כרגע, אתם בעצם צריכים לקחת סיליקון, לחממו 17 שעות ב-1600 מעלות פרנהייט כדי לייצר תאים. המון אנשים מנסים בדרכים שונות לצמצם זאת, אך לא היה לי מה לתרום בתחום זה. אז חיפשתי דרך אחרת לייצר חשמל סולרי ביחס עלות-תועלת טוב.

עלה בי רעיון- מה אם נאסוף את השמש ברפלקטור גדול- כמו זה שחשבתי עליו כשהייתי בתיכון - ואולי בטכנולוגיה המודרנית נוכל לייצר אוסף זול וגדול יותר, לרכז את זה לממיר קטן, ואז מתקן ההמרה לא יצטרך להיות יקר, כי הוא הרבה יותר קטן יחסית לתאים סולריים, שצריכים לכסות את כל השטח שממנו רוצים לאסוף שמש. כעת זה נראה מעשי, כי המון טכנולוגיות חדשות הופיעו ב-25 השנים מאז בדקתי זאת לאחרונה.

ראשית כל, היו המון טכניקות ייצור חדשות, שלא לציין מנועים זעירים זולים מאד - מנועים ללא מברשות, מנועי סרוו, מנועי פסיעה, משתמשים בהם במדפסות ובסורקים וכדומה. כך שזו פריצת דרך. כמובן, מעבדים זעירים זולים ועוד פריצת דרך חשובה ביותר - אלגוריתמים גנטיים.

אקצר מאד בנושא האלגוריתמים הגנטיים. זו דרך רבת-עוצמה לפתרון בעיות עקשניות בעזרת ברירה טבעית. לוקחים בעיה שלא מצליחים למצוא לה פתרון מתמטי טהור, בונים מערכת אבולוציונית שמבצעת הרבה נסיונות ניחוש, מוסיפים מין - לוקחים חצי של פתרון אחד וחצי של אחר ויוצרים מוטציות חדשות - ומשתמשים בברירה טבעית לביטול פתרונות לא מוצלחים. בד"כ, בעזרת אלגוריתם גנטי במחשב כיום, ועם מעבד של 3 ג'יגה-הרץ, ניתן לפתור הרבה מאד בעיות שהיו בעבר בלתי-פתירות, בתוך כמה דקות. ניסינו למצוא דרך להשתמש באלגוריתמים גנטיים כדי ליצור סוג חדש של יחידת ריכוז. אראה לכם למה הגענו.

באופן מסורתי, יחידות ריכוז נראות כך. הצורות האלה הן פרבולות. הן לוקחות את כל הקרניים המקבילות הנכנסות וממקדות אותן בנקודה אחת. עליהן לעקוב אחרי השמש, כי עליהן להיות מכוונות ישר אל השמש. יש להן בד"כ זווית קליטה של מעלה אחת, כלומר, שכאשר הן מוסטות ביותר מחצי מעלה, שום קרן שמש לא תפגע במוקד. ניסינו למצוא דרך ליצירת אוסף לא עוקב, אוסף שיוכל לאסוף הרבה יותר ממעלה אחת של אור, וללא חלקים נעים. אז יצרנו את האלגוריתם הגנטי הזה כדי לנסות זאת, יצרנו דגם גדול של מחזיר-אור רב-פנים, ודבר מדהים התפתח, התפתח פשוטו כמשמעו, מנסיון של מיליארד מחזורים, מיליארד נסיונות שונים, עם פונקציית כשירות שקבעה איך לאסוף את מירב האור, ממירב הזוויות, ביום אחד, מן השמש.

וזו הצורה שהתפתחה. זהו אוסף לא-עוקב עם 6 קרניים דמויות-טובה, וכל אחת מהן אוספת אור בדרך הבאה - אם אור השמש פוגע בדיוק כאן, הוא מוחזר מיד למרכז, ישירות לנקודה החמה, אך אם השמש אינו ישיר ומגיע מן הצד, הוא עשוי לפגוע בשני מקומות ולבצע שני החזרים. כך שלאור ישיר נדרש רק החזר אחד, ולאור מוסט עשויים להידרש שניים, ולאור בהסטה קיצונית עשויים להידרש שלושה. הנצילות יורדת ככל שמתרבים ההחזרים, כי אתם מאבדים 10 אחוז בכל החזר. אך זה מאפשר לנו לאסוף אור מזווית של כ-25 מעלות. כך שיכולנו לאסוף במשך כשעתיים וחצי ביום ע"י רכיב נייח.

אך תאים סולריים אוספים אור במשך ארבע וחצי שעות. ביום ממוצע, תא סולרי - מכיוון שהשמש נעה בשמיים, ביצועי התא הסולרי יורדים בפונקציית גל סינוס בזוויות הבלתי-ישירות. הוא אוסף במשך כארבע וחצי שעות אור-שמש ביום. אז אפילו כך, למרות שזה נפלא שאין חלקים נעים, ושיכולנו להגיע לטמרפטורות גבוהות, זה לא הספיק. היינו צריכים לנצח את התאים הסולריים. אז בדקנו רעיון אחר.

בדקנו דרך לשבור פרבולה לעלי-כותרת נפרדים שיעקבו. וכאן אתם רואים 12 עלי-כותרת נפרדים, שכל אחד נשלט ע"י מעבד-זעיר נפרד שמחירו דולר אחד בלבד. אפשר היום לקנות מעבד-זעיר של 2 מגה-הרץ בדולר אחד. ואפשר לקנות מנועי-פסיעה שבעצם לעולם לא מתבלים, מפני שאין בהם מברשות, בדולר אחד. אפשר לשלוט בכל 12 עלי הכותרת בפחות מ-50 דולר, ומבחינתנו זה מבטל את הצורך להזיז את המוקד, אלא להזיז רק את עלי הכותרת. לכל המערכת יהיה פרופיל הרבה יותר נמוך, ובנוסף, נוכל לאסוף אור-שמש במשך 7-6.5 שעות ביום.

וכעת, משריכזנו את אור השמש, מה נציב במרכז כדי להמיר את אור השמש לחשמל? אז ניסינו לבדוק כל מיני מנועי-חום שהיו בשימוש בעבר כדי לנסות להמיר אור-שמש לחשמל, או חום לחשמל. ואחד המעולים בכל הזמנים, מנוע הקיטור של ג'יימס וואט מ-1788, היה פריצת-דרך חשובה. ג'יימס וואט לא המציא את מנוע הקיטור אלא רק שיפר אותו. אך השיפורים שלו היו מדהימים. הוא הוסיף מנחי-תנועה-קווית לבוכנות, הוסיף מעבה לצינון הקיטור מחוץ לצילינדר, הפך את המנוע לבעל פעולה כפולה, כך שכוחו הוכפל. אלו היו פריצות-דרך חשובות. כולמר, כל השיפורים שהוא הכניס שיחידת האנרגיה שלנו היום - וואט - קרויה על שמו. אז בדקנו את המנוע הזה, והיה בו פוטנציאל מסוים. מנועי קיטור הם מסוכנים, והיתה להם השפעה עצומה על העולם, כידוע לכם - המהפכה התעשייתית, האוניות והקטרים. אך הם בד"כ טובים כשהם גדולים, כך שאינם טובים כל כך בהפקת כוח מפוצלת. אך יש בהם גם לחץ גבוה מאד, כך שהם מסוכנים.

סוג מנוע אחר הוא מנוע האוויר החם. גם מנוע האוויר החם לא הומצא ע"י רוברט סטירלינג, אך רוברט סטירלינג בא ב-1816 ושיפר אותו באורח קיצוני. מנוע זה היה מעניין מאד, ופעל רק על אוויר, ללא קיטור, והוביל למאות עיצובים יצירתיים במשך השנים, שניצלו את עקרון מנוע סטירלינג.

אבל אחרי מנוע סטירלינג, הגיע אוטו. שגם לא המציא את מנוע הבעירה הפנימית אלא רק שכללו. הוא הציגו בפריס ב-1867, וזה היה הישג עצום כי הוא העלה בהרבה את דחיסות הכוח של המנוע. כעת יכולתם לקבל הרבה יותר כוח בחלל הרבה יותר קטן וזה איפשר להשתמש במנוע ליישומים ניידים. אז ברגע שיש לכם ניידות, אתם מייצרים המון מנועים כי יש לכם המון יחידות, לעומת אניות קיטור או מפעלים גדולים, שעבורם לא מייצרים יחידות כה רבות, כך שזה המנוע שבסופו של דבר יצא נשכר מן הייצור ההמוני בניגוד לכל יתר המנועים. אז בגלל שהוא נכנס לייצור המוני, המחירים ירדו, 100 שנים של שכלול, פליטת הגזים צומצמה, ערך ייצור מצוין. נבנו מאות מליוני מנועי בעירה פנימית, בהשוואה לאלפי מנועי הסטירלינג שנבנו. וכמעט שלא בונים כבר הרבה מנועי קיטור קטנים, אלא רק גדולים, לעבודות גדולות. אז אחרי שבדקנו את שלושת אלה, ו-47 נוספים, הגענו למסקנה שהכי כדאי לנו להשתמש במנוע סטירלינג.

ברצוני להסביר לכם בקצרה איך בדקנו אותו וכיצד הוא פועל. ניסינו לבדוק את מנוע הסטירלינג בדרך חדשה, כי זה היה פרקטי- המשקל כבר לא היווה שיקול מבחינתנו מנוע הבעירה הפנימית הצליח בגלל חשיבות נושא המשקל כי היה מדובר בהתניידות. אך אם מנסים להפיק אנרגיה סולרית במיקום נייח המשקל לא כל כך חשוב. הדבר השני שגילינו הוא שהנצילות לא חשובה כל כך אם מקור האנרגיה הוא בחינם. בד"כ, נושא הנצילות הוא מכריע. כי עלות הדלק במשך חיי המנוע מגמדת את מחיר המנוע. אך אם מקור הדלק שלך הוא בחינם, אז הדבר היחיד שחשוב הוא מחירו המיידי של המנוע. אז אינך רוצה להשיג מיטוב של נצילות, אלא מיטוב של כוח לדולר. אז הודות לתפנית חדשה זו, לאמת-מידה חדשה זו, חשבנו שאנו יכולים לבחון מחדש את מנוע הסטירלינג, ולשלב גם אלגוריתמים גנטיים.

עקרונית, לרוברט סטירלינג לא קדם רוברט מור שיספק לנו 3 ג'יגה-הרץ של כוח עיבוד. אז לקחנו את אותו אלגוריתם גנטי בו השתמשנו קודם כדי ליצור את יחידת הריכוז, מה שלא הצליח לנו, כדי לייעל את מנוע הסטירלינג. ולהביא את כל התכנון שלו מבחינת גדלים ומידות לייעול אופטימלי, כדי לקבל את מירב החשמל לדולר, בלי להתחשב במשקל, בלי להתחשב בגודל העיקר להמיר את מירב אנרגיית השמש, כי השמש בחינם.

והתהליך שבחרנו - הבה ואראה לכם איך המנוע פועל. מנוע החום הכי פשוט, או מנוע האוויר החם, הוא כזה: לוקחים תיבה, מיכל מתכת, עם בוכנה. מדליקים מתחתיו אש, הבוכנה עולה. מסירים אותו מהאש ושופכים עליו מים או מניחים לו להצטנן, והבוכנה יורדת. זהו מנוע חום. זהו בעצם מנוע החום הכי בסיסי שיכול להיות. הבעיה היא שהנצילות היא מאית האחוז. כי מחממים את כל המתכת של התא ואחר מקררים את כל המתכת של התא, בכל פעם ופעם. ומקבלים הספק רק מהאוויר שמתחמם באותה פעם, אך מבזבזים אנרגיה לצורך חימום וקירור המתכת אז למישהו היה רעיון חכם ביותר, במקום לחמם את כל הצילינדר ולקרר את כל הצילינדר, מה אם נשים מסוט קטן בפנים - משהו קטן שמזיז את האוויר קדימה ואחורה. מניעים את זה למעלה ולמטה בעזרת מעט אנרגיה אך כעת רק מזיזים את האוויר למטה, לצד החם ולמעלה, לצד הקר, למטה, לצד החם ולמעלה, לצד הקר. אז כעת לא מחממים ומקררים לחילופין את המתכת, אלא רק מחממים ומקררים לחילופין את האוויר. זה מאפשר להעלות את הנצילות ממאית האחוז לכ-2 אחוז.

ואז לרוברט סטירלינג היה הרעיון הגאוני הזה, והוא, שעדיין לא מחממים את המתכת, בסוג מנוע זה, אלא אני עדיין מחמם שוב את כל האוויר. אני עדיין מחמם את האוויר בכל פעם ומקרר אותו בכל פעם. מה אם אניח ספוג תרמי באמצע, במעבר, היכן שעל האוויר לנוע כדי לעבור בין חום לקור? אז הכנו תיילים דקיקים, וזכוכית סדוקה, וכל יתר החומרים שיוצרים ספוג-חום. אז כשהאוויר נדחף למעלה כדי לעבור מהצד החם לקר הוא משאיר קצת חום בספוג. וכשהאוויר חוזר, אחרי שהתקרר, הוא אוסף שוב את החום. וכך מנצלים את האנרגיה פי חמש או שש. וזה מעלה את הנצילות עד 30-40 אחוז. זו המצאה לא מוכרת, אך מבריקה, של רוברט סטירלינג שהופכת את מנוע האוויר החם מדבר לא הכי מעשי - כפי שגיליתי כשיצרתי את הגרסה הפשוטה הראשונה בתיכון - לדבר מעשי ובעל פוטנציאל רב, מרגע שהעליתם את הנצילות, אם תוכלו לתכננו כך שיהיה זול מספיק.

כך שהתחלנו באמת לעבוד בכיוון של הוזלת העלות ככל האפשר בנינו דגם מתמטי ענק של אופן פעולת מנוע סטירלינג. הוספנו את האלגוריתם הגנטי. קיבלנו מזה את התוצאות של המנוע המיטבי. בנינו מנועים- בנינו 100 מנועים שונים בשנתיים האחרונות. מדדנו כל אחד, התאמנו מחדש את הדגם למה שמדדנו, וזה הוביל לאבטיפוס הנוכחי. זה הוביל למנוע מאד קומפקטי ולא יקר וכך נראה המנוע. הבה ואראה לכם איך הוא נראה במציאות. אז זהו המנוע. זה פשוט גליל קטן כאן למטה שבתוכו המחולל וכל החיווט וזו הכיפה החמה - הצילינדר החם למעלה - חלק זה מתחמם, חלק זה קר, ויוצא מזה חשמל. גם ההיפך המדויק נכון. אם מכניסים חשמל, זה יתחמם וזה יתקרר, מקבלים קירור. כך שזה מחזור לגמרי הפיך, מחזור מאד יעיל, ודבר מאד פשוט לייצור.

אז עכשיו מחברים את שני הדברים. ויש לכם המנוע, ואם אתם משלבים את עלי-הכותרת עם המנוע שבמרכז, עלי-הכותרת עוקבים והמנוע מקבל את אור השמש המרוכז, לוקח את החום הזה והופך אותו לחשמל. כך נראה האבטיפוס הראשון של המערכת שלנו יחד עם עלי-הכותרת והמנוע במרכז. המערכת נוסתה בחוץ, בשמש, וכעת אני רוצה להראות לכם איך נראה הדבר האמיתי. [מחיאות כפיים] תודה רבה.

זאת יחידה בעלת 12 עלי-כותרת עלי-כותרת אלה עולים כדולר כ"א - קלי-משקל, מפלסטיק מוזרק מחוזק באלומיניום המנגנון ששולט בכל עלה הוא שם למטה, עם מעבד-זעיר בכל אחד יש צמדים תרמיים בכל מנוע - חיישנים קטנים שמאתרים את החום כשהשמש פוגעת בהם. כל עלה מתכוונן מעצמו כך שהטמפרטורה שעליו תהיה מירבית. כשהשמש זורחת בבוקר, עלי-הכותרת מחפשים את השמש, מוצאים אותה ע"י חיפוש הטמרפטורה הכי גבוהה כדקה וחצי או שתיים אחרי שהקרניים פוגעות בכיפה החמה המנוע חם מספיק כדי להתניע ואז המנוע יפיק חשמל במשך כ-6 וחצי שעות ביום - שש וחצי עד שבע שעות כשהשמש נעה בשמיים

חלק קריטי שאנו יכולים לנצל הוא שיש לנו המעבדים הזעירים הזולים האלה וכל אחד מעלי-כותרת אלה הוא אוטונומי, וכל אחד מעלי-כותרת אלה יודע מתי אין לשמש הגדרת-משתמש. אז לא צריך לציין באיזה קו רוחב ואורך נמצאים, לא צריך לציין את זווית השיפוע של הגג, לא צריך לציין את הכיוון. למערכת לא איכפת מכל זה. מה שהיא עושה זה לחפש את הנקודה הכי חמה, היא מחפשת שוב אחרי חצי שעה, מחפשת שוב אחרי יום, היא מחפשת שוב אחרי חודש ובעצם מוצאת את המיקום הגאוגרפי לפי כיוון תנועת השמש כך שלמעשה לא צריך להגדיר לה דבר מהבחינה הזאת.

היחידה פועלת כך שכשהשמש זורחת המנוע מופעל ומקבלים מכאן חשמל: זרם-חילופין, זרם ישר, זרם ישר 12 וולט, כך שזה יכול לשמש ליישומים מסוימים. יש לנו כאן ממיר שנותן 117 וולט זרם-חילופין ומקבלים גם מים חמים. המים החמים הם אופציונאליים. אין הכרח להשתמש במים החמים. זה מתקרר בעצמו. אך יש אפשרות לחמם מים חמים וזה מעלה עוד יותר את הנצילות כי חלק מהחום שבד"כ נפטרים ממנו, ניתן לנצל כאנרגיה מועילה, אם לבריכה או למים חמים.

הבה ואראה לכם סרטון קצר, איך זה נראה בפעולה. אז זה המבחן הראשון שביצענו בחוץ וכל אחד מעלי-הכותרת מחפש באופן עצמאי. בהתחלה הם נעים בפסיעות גסות, ובצורה מאד עדינה בהמשך. מיד כשבצמד התרמי יש קריאת טמפרטורה שמציינת שהם מצאו את השמש, הם מאיטים ומבצעים חיפוש עדין, ואז כל עלי-הכותרת נעים למקומם והמנוע מופעל.

עבדנו על זה במשך השנתיים האחרונות. אנו מאד שמחים על ההתקדמות, אך יש לנו עוד דרך ארוכה, הבה אספר לכם מעט על כך. כך אנו רואים את המערכת מותקנת במגורים. תהיה לכם ודאי יותר מיחידה אחת על הגג. זה יכול להיות על הגג, בחצר האחורית או בכל מקום אחר אין צורך לחסוך כסף למספיק יחידות כדי לספק חשמל לכל הבית, אתם פשוט חוסכים כסף עם כל יחידה שאתם מוסיפים. כך שעדיין אפשר להשתמש ברשת החשמל בהתקנה כזו, שיהיה אספקת הגיבוי שלכם- מובן שאי-אפשר להשתמש בהם בלילה, ואי-אפשר להשתמש בהם בימים מעוננים.

אך ע"י צמצום השימוש באנרגיה, בעיקר בשעות העומס- בד"כ שהמזגן פועל, או בזמנים דומים - זה מפיק את אספקת השיא בשעות העומס, כך שזו מערכת מאד משלימה במובן זה. כך אנו רואים יישום במגורים.

אנו גם רואים בכך פוטנציאל גדול בחוות אנרגיה במיוחד בשטחים מרוחקים שיש בהם הרבה שמש. זהו באמת שילוב טוב של שני הגורמים האלה. מסתבר שיש המון שמש חזקה בכל העולם, אך יש מקומות מיוחדים, שבהם התברר, שזול יחסית למקם אותם ובהרבה מקומות נוספים שבהם יש כוח-רוח חזק.

בתור דוגמה, הנה מפה של ארה"ב ולמעשה כל מקום שאין בו ירוק או כחול הוא אידאלי, אך אפילו האזורים הירוקים או הכחולים הם טובים, לא כמו האזורים באדום, כתום או צהוב. אך הנקודה החמה סביב לאס וגאס, עמק המוות ואזור זה היא טובה מאד.

וכל זה משפיע על משך תקופת החזר ההשקעה, זה לא אומר שאי אפשר להשתמש באנרגיה סולרית, אפשר להשתמש באנרגיה סולרית בכל מקום בעולם. זה רק משפיע על תקופת ההחזר בהשוואה לחשמל מן הרשת. אך אם אין לכם אספקה מרשת החשמל, אז כל סוגיית החזר ההשקעה שונה לגמרי. זה פשוט כמה וואטים אתם מקבלים לכל דולר, ואיך באפשרותכם להרוויח מהשימוש בחשמל זה כדי לשנות איכשהו את חייכם.

זוהי מפת ארה"ב. זוהי מפת העולם ושוב, אפשר לראות ריכוז ענק במרכז היכן שנמצא חלק גדול מהאוכלוסיה, ושם יש הזדמנויות אדירות לאנרגיה הסולרית. וכמובן, ראו את אפריקה. לא יאומן איזה פוטנציאל יש שם לניצול אנרגיה סולרית, ואשמח מאד לדבר עוד על מציאת דרכים שנוכל לסייע בכך.

אז לסיכום, הייתי אומר שהמסע שלי הראה לי שניתן לבחון רעיונות ישנים באור חדש, ולעתים, רעיונות שנפסלו בעבר יכולים להפוך למעשיים אם מיישמים שיפורים טכנולוגיים או חידושים. אנו מאמינים שאנו מתקרבים למשהו מאד מעשי וזול. לטווח הקצר מטרתנו להקטין בחצי את עלות התאים הסולריים ולטווח הארוך: להחזיר את ההשקעה בפחות מ-5 שנים והחזר השקעה בפחות מ-5 שנים הופכת זאת לכלכלי מאד,

כך שאינכם צריכים להסתפק בגישה של תחושה טובה לגבי נושא האנרגיה לרצות שתהיה לכם אחת מאלה. זה פשוט הגיוני מבחינה כלכלית. כרגע, תקופת ההחזר של אנרגיה סולרית היא 30-50 שנה. אם זה יורד לפחות מ-5 שנים, אין מה לחשוב על זה כי האינטרס הוא לרכוש - מישהו אחר יממן זאת עבורך, ואתה יכול להתחיל לעשות כסף כבר מהיום הראשון. זו בעצם המטרה הרצינית שאנו בחברה מכוונים אליה.

שני דברים נוספים שלמדתי, ושמאד הפתיעו אותי - האחד, כמה אנו מתייחסים בקלילות לנושא האנרגיה. יצאתי כאן מהמעלית, ורק מלהסתכל על הבמה כרגע - יש כאן אולי 20 פנסי תאורה של 500 וואט. שזה 10,000 וואט תאורה לכיוון הבמה, כוח-סוס אחד הוא 756 וואט, בעוצמה מלאה. אז בעצם יש 15 סוסים שדוהרים בשיא המהירות רק כדי להאיר את הבמה. שלא להזכיר את 200 הסוסים שכנראה דוהרים בזה הרגע כדי לשמור שמיזוג האוויר יפעל. וזה פשוט מדהים. להיכנס למעלית, ויש בה אור.

מובן שכעת אני מאד רגיש להשארת אור דולק בטעות בבית. אך בכל מקום מסביבנו יש צורך שאין לספקו לאנרגיה כי היא כה זולה. והיא זולה כי מסבסדים אותנו באנרגיה שהופקה באמצעות מהשמש. נפט, ביסודו, הוא אנרגיית שמש מרוכזת. הוא נטען במשך מיליארד שנים בהמון אנרגיה ולכן הוא מכיל את כל האנרגיה שלו. ולדעתי אין לנו זכות-מלידה סתם לנצלו הכי מהר שאפשר. וזה יהיה נהדר אם נמצא דרך להשתמש באנרגיה מתחדשת, כך שכשנשתמש באנרגיה גם ניצור אותה באותה מהירות, ואני באמת מקווה שנגיע לכך.

תודה רבה לכם, הייתם קהל נהדר. [מחיאות כפיים]