ביל גייטס, 'אנפלאגד'

בשבוע שעבר כתבתי מכתב העוסק בעבודת הקרן, ומפרט אחדות מהבעיות. וורן באפט הוא שהמליץ לי לעשות זאת- לדבר בגילוי-לב על מה שמתנהל כשורה ומה שלא, ולהפוך זאת למעין מנהג שנתי. אחד היעדים שבמכתב, הוא למשוך עוד אנשים לעבוד על בעיות אלה, כי לדעתי יש כמה בעיות חשובות מאד שלא זוכות לטיפול באופן טבעי. כי השוק איננו דוחף את המדענים, את אנשי-התקשורת, את ההוגים, את הממשלות לעשות את הדברים הנכונים. ורק ע"י הקדשת תשומת-לב לדברים אלה ומציאת אנשים מבריקים שאיכפת להם, ושמושכים אחרים נוכל להשיג את ההתקדמות הנחוצה לנו.

אז הבוקר בכוונתי לשתף אתכם בשתיים מהבעיות האלה ולספר מה המצב לגביהן. אך לפני שאצלול לתוכן, עלי להודות שאני אופטימיסט. כל בעיה קשה - אני חושב שניתן לפותרה. וחלק מהסיבה שאני חש כך הוא כי אני מתבונן בעבר. במאה האחרונה, תוחלת-החיים הממוצעת הוכפלה ויותר. סטטיסטיקה נוספת, אולי הכי חביבה עלי, היא בתחום תמותת-הילדים. עד ממש 1960 נולדו 110 מיליון ילדים, ו-20 מיליון מהם מתו לפני גיל חמש. לפני 5 שנים נולדו 135 מיליון ילדים - כלומר יותר - ופחות מ-10 מיליון מהם מתו לפני גיל חמש. כלומר צמצום במקדם של 2 בתמותת ילדים. זה בלתי-רגיל. כל אחת מנפשות אלה חשובה מאד.

והסיבה המרכזית שהשגנו זאת אינה רק הגידול בהכנסה, אלא גם כמה פריצות-דרך חשובות: נעשה שימוש נרחב יותר בחיסונים. למשל, החצבת גרמה ל-4 מיליון מיתות עד 1990, וכיום - פחות מ-400 אלף. כך שאנו באמת יכולים לעשות שינויים. פריצת-הדרך הבאה היא לצמצם אותם 10 מיליון לחצי. ולדעתי זה ניתן לביצוע בהרבה פחות מ-20 שנה. מדוע? מפני שיש רק מעט מחלות שאחראיות לרוב הגדול של מיתות אלה: שלשול, דלקת-ריאות ומלריה.

וזה מביא אותנו לבעיה הראשונה שאעלה הבוקר, והיא, איך עוצרים מחלה קטלנית המופצת ע"י יתושים?

ובכן, מה ההיסטוריה של מחלה זו? היא היתה מחלה חמורה משך אלפי שנים. למעשה, אם נתבונן בקוד הגנטי, זו המחלה היחידה שביכולתנו לראות שאנשים החיים באפריקה ממש פיתחו כמה דברים כדי למנוע מוות ממלריה. התמותה עלתה לשיא של קצת מעל 5 מיליון, בשנות ה-30. כך שזה דבר ממש ענקי. והמחלה התפשטה בכל העולם. מחלה נוראה. היא היתה בארה"ב. היתה באירופה. לא ידעו מה גורם לה, עד תחילת המאה העשרים, כשאיש-צבא בריטי גילה שמדובר ביתושים. כך שהיא היתה בכל מקום. ושני כלים סייעו בצמצום התמותה. האחד היה השמדת היתושים ב-DDT. השני - לטפל בחולים בכינין או בנגזרות של כינין וזו הסיבה לירידה שיעור התמותה.

באופן אירוני, מה שקרה הוא, שהמחלה חוסלה בכל האזור הממוזג, היכן ששוכנות הארצות העשירות. כך שאנו רואים שב-1900 היא בכל מקום. ב-1945 היא עדיין במרבית המקומות. ב-1970 - ארה"ב ורוב אירופה נפטרו ממנה. ב-1990 - ברוב האזורים הצפוניים. ויותר לאחרונה רואים שהיא בערך סביב קו-המשווה.

כך שזה יוצר פרדוקס, שמכיוון שהמחלה נמצאת רק בארצות העניות יותר, לא משקיעים בה הרבה. לדוגמה, משקיעים יותר כסף בתרופות נגד-התקרחות מאשר במלריה. אז נכון שהתקרחות היא דבר נורא. [צחוק] והגברים העשירים הם אלה שסובלים ממנה. לכן זה מה שקבע את סדר-העדיפויות.

אבל במלריה- אפילו מיליון המיתות הנגרמות בשנה ע"י המלריה כלל לא ממחישות את השפעתה. מעל 200 מיליון בני-אדם סובלים ממנה בכל רגע נתון. זה אומר שאי-אפשר להניע את הכלכלה באזורים אלה מפני שעד כדי כך זה מעכב הכל. וכמובן שמלריה מועברת ע"י יתושים. הבאתי כמה לכאן, רק כדי שתוכלו לחוות זאת. נניח להם להתסתובב קצת באולם. [צחוק] אין כל סיבה שרק העניים יחוו זאת. [צחוק, מחיאות כפיים] יתושים אלה אינם נגועים.

אז יש לנו כמה דברים חדשים. יש לנו כילות. כילה היא כלי נפלא. זה אומר שהאם וילדיה נשארים מתחת לכילה בלילה, כך שהיתושים שעוקצים מאוחר בלילה לא מגיעים אליהם. וכשמרססים בתוך הבית ב-DDT, ומשתמשים גם בכילות, ניתן לצמצם את התמותה ביותר מ-50 אחוז. וזה קורה עכשיו במספר ארצות. נהדר לראות את זה.

אך עלינו להיזהר כי במלריה- הטפילים מתפתחים, וגם היתושים מתפתחים. כך שכל כלי שהיה לנו בעבר נעשה לבסוף לא-יעיל. ובסופו של דבר יש שתי ברירות. אם הולכים למדינה כלשהי עם הכלים הנכונים והגישה הנכונה, ועושים זאת בנחישות, ניתן באמת להשיג הכחדה מקומית. כך זכינו לראות את מפת המלריה מתכווצת. או, אם הולכים בחוסר נחישות, מפחיתים לזמן-מה את עומס המחלה, אך בסופו של דבר כלים אלה יאבדו את יעילותם, ושיעור התמותה ינסוק שוב. והעולם עבר זאת: הקדיש תשומת-לב, ואחר כבר הפסיק להקדיש תשומת לב.

כעת אנחנו נמצאים בתנועה למעלה. המימון לרכישת כילות נמצא בעלייה. מגלים כיום תרופות חדשות. הקרן שלנו תמכה בפיתוח חיסון שנכנס לשלב השלישי של הניסויים, שיתחילו בעוד כחודשיים, ושיציל מעל שני-שלישים מכל הנפשות, אם יתגלה כיעיל. כך שיהיו לנו הכלים החדשים הללו.

אך זה לבדו לא נותן לנו את מפת-הדרכים. כי מפת-הדרכים להיפטרות מהמחלה כרוכה בדברים רבים. נחוצים אנשי-תקשורת שישמרו על גובה המימון, שישמרו על שקיפות, שיספרו את סיפורי ההצלחה. נחוצים אנשי מדעי-החברה כדי שנדע איך להגיע למצב שלא רק 70 אחוז מהאנשים ישתמשו בכילות, אלא 90 אחוז. אנו זקוקים למתמטיקאים שיתגייסו ויבצעו הדמיות, וישתמשו בשיטת מונטה-קרלו, שנבין איך כלים אלה משתלבים ופועלים יחד. ומובן שצריך שחברות התרופות יתנו את מומחיותן, שממשלות העולם העשיר יהיו נדיבות מאד בסיוע לכל אלה. וככל שהגורמים האלה מצטברים, אני אופטימי למדי שנוכל לחסל את המלריה.

כעת אפנה לשאלה השניה, שאלה שונה למדי, אך הייתי אומר חשובה באותה מידה. והיא: איך יוצרים מורים מעולים? זו נראית שאלה מהסוג שמעניין אנשים רבים, ושאנו מבינים היטב. והתשובה היא, שזה לא באמת כך. הבה נתחיל בשאלה מדוע זה חשוב. לכולנו כאן, אני מניח, היו כמה מורים מעולים. כולנו קיבלנו חינוך נפלא. זה חלק מהסיבה לכך שאנו נמצאים כאן היום, חלק מהסיבה לכך שאנו מצליחים. למרות שלא סיימתי קולג', אני יכול לומר שהיו לי מורים מעולים.

למעשה, בארה"ב שיטת ההוראה פועלת טוב למדי. יש מורים יעילים למדי במערך צר של מקומות. כך ש-20% מהתלמידים הטובים ביותר זכו לחינוך טוב, ואותם 20% טובים ביותר נעשו לטובים בעולם, אם משווים אותם ל-20% הטובים ביותר האחרים. והם יצרו את מהפכות התוכנה והביו-טכנולוגיה והם מחזיקים את ארה"ב בחזית.

כוחם של ה-20% הטובים ביותר האלה מתחיל להתפוגג מבחינה יחסית, אך מדאיג יותר הוא החינוך שיתר האנשים מקבלים. לא די שהוא היה עלוב, הוא אף נעשה עלוב יותר. ואם מתבוננים בכלכלה, היא באמת רק מספקת הזדמנויות לאנשים בעלי השכלה טובה יותר. ועלינו לשנות זאת. עלינו לשנות זאת כדי שאנשים יזכו בהזדמנות שווה. עלינו לשנות זאת כדי שהמדינה תהיה חזקה ותישאר בחזית הדברים שמונעים ע"י חינוך מתקדם, כמו מדעים ומתמטיקה.

כשלמדתי לראשונה את הנתונים הייתי די המום מכמה שהמצב גרוע. מעל 30% מהילדים לא מסיימים תיכון. וזה הוסתר במשך זמן רב כי תמיד חישבו את שיעור הנשירה, כהפרש בין מי שהתחילו את השנה האחרונה ואלה שסיימו אותה, כי לא ניהלו מעקב היכן היו הילדים לפני כן. אך רוב הנשירה אירעה לפני כן. הם נאלצו להעלות את שיעור הנשירה המוצהר מיד לאחר מעקב זה ליותר משלושים אחוז. בקרב ילדי מיעוטים, זה מעל חמישים אחוז. וגם אם אתם מסיימים תיכון, ואתם בעלי הכנסה נמוכה, יש לכם פחות מ-25% סיכוי לסיים את הקולג' עם תואר. אם אתם בעלי הכנסה נמוכה בארה"ב, יש לכם סיכוי גבוה יותר להגיע לכלא מאשר לסיים 4 שנות קולג' עם תואר. וזה לא לגמרי הוגן.

אז איך משפרים את החינוך?

הקרן שלנו השקיעה בכך בתשע השנים האחרונות. יש אנשים רבים שעובדים על זה. עבדנו בבתי-ספר קטנים, מימנו מלגות, עשינו דברים בספריות. לדברים רבים מאלה היתה השפעה טובה. אך ככל שבדקנו זאת, הבנו שהמורים המעולים הם המפתח. יצרנו קשר עם כמה אנשים שחוקרים את השונות בין המורים. נניח, בין הרבעון העליון - הכי טובים - והרבעון התחתון. מהי השונות בתוך בית-הספר או בין בתי-ספר? והתשובה היא שהשונות בהחלט לא תיאמן. הרבעון העליון של המורים יגדיל את ביצועי הכיתה, על סמך ציוני מבחנים, ביותר מ-10% בשנה אחת. מה זה אומר? זה אומר שאם בכל ארה"ב, במשך שנתיים, יהיו מורי רבעון עליון, כל הפער בינינו לבין אסיה ייעלם. בתוך ארבע שנים נדהים את כל העולם.

אז זה פשוט. צריך רק את אותם מורי רבעון עליון. ודאי תאמרו, "וואו, עלינו לגמול לאנשים אלה. עלינו לשמור על אנשים אלה. לגלות את הסוד שלהם ולהעביר מיומנות זו לאחרים." אך ביכולתי לומר לכם שכיום זה בכלל לא קורה.

מהם מאפייני הרבעון העליון הזה? איך הם נראים? הייתם חושבים שהם ודאי מורים ותיקים מאד. והתשובה היא לא. מי שמלמד במשך שלוש שנים, איכות ההוראה שלו לא משתנה בהמשך. השינוי הוא מאד מאד קטן. הייתם חושבים שאלה אנשים בעלי תואר שני, שהם המשיכו ללמוד והשיגו תואר M.A בחינוך. התרשים הזה לוקח ארבעה גורמים נפרדים ומראה באיזו מידה הם מסבירים את איכות ההוראה. הדבר הכי נמוך, מה שאומר שאין לו כלל השפעה, הוא תואר M.A

מערכת התגמול פועלת כך שמתוגמלים שני דברים. האחד הוא ותק. השכר עולה ומשקיעים אותו בפנסיה. השני הוא תוספת שכר למי שהשיגו תואר M.A אך אין לכך שום קשר עם היותם מורים טובים יותר. ללמד למען אמריקה: אפקט זעיר. למורי מתמטיקה שזה מקצועם הראשי יש אפקט מדיד. אך בצורה מוחצת, ביצועי העבר הם שקובעים. יש אנשים שמאד טובים בכך. ואנו כמעט לא עשינו דבר כדי לחקור מהו סודם להעתיקו מהם ולשכפלו, כדי להעלות את היכולת הממוצעת או לעודד את אלה שיש להם את זה להישאר במערכת.

תשאלו: האם המורים הטובים נשארים והרעים עוזבים? תשובה: בממוצע, המורים המעט יותר טובים עוזבים את המערכת וזו מערכת עם תחלופה רבה מאד.

יש מעט מקומות, מעט מאד מקומות, בהם מייצרים מורים מעולים. דוגמה טובה לכך הוא מערך של בתי"ס שכורים בשם KIPP. KIPP הם ראשי תיבות של 'ידע הוא כוח'. זה דבר בלתי-יאומן. יש להם 66 בתי-ספר - הרוב חטיבת ביניים, כמה תיכונים - ומתרחשת שם הוראה משובחת. הם לוקחים את הילדים העניים ביותר, ומעל 96% מבוגרי התיכונים שלהם ממשיכים ל-4 שנות קולג'. וכל הרוח והגישה בבתי-ספר אלה שונים מאד מאשר בבתי-הספר הציבוריים הרגילים. יש שם הוראת-צוות. הם משפרים בהתמדה את מוריהם. הם לוקחים נתונים, את ציוני המבחנים, ואומרים למורה: "אתה הוא שהבאת לעלייה הזו." הם עוסקים באופן מעמיק בשיפור ההוראה.

כשממש נכנסים ויושבים באחת הכיתות האלה, בהתחלה זה מאד מוזר. התיישבתי וחשבתי: מה קורה כאן? המורה התרוצצה סביב ורמת האנרגיה היתה גבוהה. חשבתי לעצמי: "אני נמצא באיזו תחרות ספורט. מה קורה כאן?" המורה כל הזמן בדקה לראות אם יש ילדים שאינם מרוכזים, מי מהילדים משתעמם, היא קראה לילדים במהירות, העלתה דברים על הלוח. זו היתה סביבה מאד דינמית, כי במיוחד בשנות הביניים, כיתות ה' עד ח', לשמור על מעורבות הילדים ולהגדיר את האווירה, שכל אחד בכיתה צריך להיות מרוכז, איש לא עושה צחוק או תופס את תפקיד הילד שלא רוצה להיות שם כולם צריכים להיות מעורבים. כך ש-KIPP עושים זאת.

איך זה בהשוואה לבית-ספר רגיל? בבית-ספר רגיל לא אומרים למורים כמה הם טובים. לא אוספים נתונים. החוזה של המורה מגביל את מספר הפעמים שהמנהל יכול להיכנס לכיתה, אפילו לפעם בשנה. והם עוד צריכים להודיע על כך מראש. תארו לעצמכם מפעל שבו העובדים, שחלקם סתם מייצרים זבל, אומרים למנהל: "מותר לך לבוא הנה רק פעם בשנה, אך עליך להודיע לנו, כדי שנוכל לשטות בך, ולעשות מלאכה טובה באותו רגע."

אפילו אם המורים רוצים להשתפר, אין להם הכלים לכך. אין להם ציוני המבחנים, ויש סיפור שלם של נסיון לחסום את הנתונים. לדוגמה, ניו-יורק העבירה חוק לפיו נתוני השיפור של המורה לא יכולים להיות זמינים ואין לעשות בהם שימוש כשיקול בהחלטה לגבי מתן קביעוּת למורים. כך שזו בעצם פעולה בכיוון ההפוך. אך אני אופטימי בקשר לכך, לדעתי יש כמה דברים ברורים שעלינו לעשות.

ראשית, נעשות הרבה בדיקות, והן נותנות לנו תמונה היכן אנו עומדים. וזה מאפשר לנו להבין מי עושה זאת היטב, ולזמן אנשים אלה ולמצוא מה השיטות שלהם. וכמובן שוידאו דיגיטלי הוא זול היום. לשים כמה מצלמות בכיתות ולקבוע שהכל יוקלט בצורה מתמדת זה דבר מאד מעשי בכל בתי-הספר הציבוריים. וכך כל כמה שבועות המורים יוכלו לשבת ולומר: "הנה סרטון קטן על משהו שלדעתי עשיתי היטב. הנה סרטון קטן על משהו שלדעתי עשיתי גרוע. תייעצו לי. כשילד פעל כך, מה היה עלי לעשות?" וכולם יכולים לשבת ולעבוד יחד על בעיות אלה. אפשר לקחת את טובי המורים ואיכשהו לציין זאת, כדי שכולם יראו מי הכי טוב בהוראת אותו חומר.

אפשר להפוך קורסים נהדרים אלה לזמינים כך שהילד יוכל לצאת לקורס לפיזיקה וללמוד בו. אם יש לכם ילד שאינו עומד בקצב, תדעו שאפשר להטיל עליו לראות סרטון זה ולכתוב עליו. ובעצם, קורסים חופשיים אלה יכולים להיות זמינים לא רק באינטרנט, אלא שיהיו תמיד סרטי DVD זמינים, וכל מי שיש לו גישה לנגן DVD יזכה למיטב המורים. אז אם נחשוב על כך כעל מערכת של אנשי-סגל, נוכל לשפר אותה בהרבה.

למעשה יש ספר אודות KIPP, היכן שכל זה קורה, מאת ג'יי מתיוס, עיתונאי, שם הספר: "עבוד קשה ותהיה נחמד." ואני חשבתי שהוא כל כך נפלא. הוא נותן לכם מושג מה עושים המורים הטובים. אני אשלח לכל אחד כאן עותק של הספר בחינם. [מחיאות כפיים]

אנו משקיעים המון כסף בחינוך. ואני באמת חושב שהחינוך הוא הדבר שהכי חשוב לתקן כדי שלארץ זו יהיה עתיד חזק, כפי שהיא ראויה לו. למעשה יש לנו חוק-תמריץ - זה מעניין בגירסת בית-הנבחרים הוקצב בו כסף למערכות מידע אלה, וזה הוצא ממנו ע"י הסנאט, כי אלה אנשים שחשים מאוימים ע"י דברים כאלה.

אך אני אופטימי. אני חושב שאנשים מתחילים לתפוס כמה זה חשוב, ועשוי באמת להיות משמעותי למליוני נפשות, אם נעשה זאת היטב. היה לי זמן להציג רק את שתי הבעיות האלה. יש עוד בעיות רבות כאלה: איידס, דלקת-ריאות - אני רואה כמה אתם מתרגשים, רק מעצם ציון שמות הדברים האלה. ומערכי הכישורים הנחוצים לטיפול בהם רחבים מאד. אתם יודעים, המערכת מטבעה לא גורמת לכך לקרות. הממשלות, מטבען, לא מטפלות היטב בדברים אלה. הסקטור הפרטי, מטבעו, לא מפנה משאבים לדברים אלה.

כך שנחוצים אנשים מבריקים כמוכם ללמוד דברים אלה, לערב אנשים נוספים ונחוצה עזרתכם במציאת פתרונות. ובאופן זה ייצאו מכך לדעתי כמה דברים נהדרים.

תודה רבה. [מחיאות כפיים]