ביל גייטס: כיצד תקציבי המדינות שוברים את בתי הספר בארה"ב

בואו נדבר על תקציבי המדינות. זהו כנראה הנושא המשעמם ביותר בכל הבוקר הזה. אבל אני רוצה לספר לכם, אני חושב שזה נושא חשוב שאנחנו צריכים לדאוג לגביו. תקציבי המדינות הם גדולים, כסף גדול -- אני אראה לכם את המספרים -- והם מקבלים מעט מאד בקרה. ההבנה מאד נמוכה. הרבה מהאנשים המעורבים הם בעלי עניין מיוחד או עניין קצר טווח שגורמים להם לא לחשוב לגבי ההשלכות של המגמות הללו. והתקציבים האלה הם המפתח לעתיד שלנו, הם המפתח לילדים שלנו. רוב המימון לחינוך -- מגני הילדים ועד לסיום התיכון, או האונברסיטאות והמכללות -- רוב הכסף לדברים האלה מגיע מאותם תקציבי המדינות.

אבל יש לנו בעיה. הנה התמונה הכוללת. הכלכלה האמריקאית היא גדולה -- 14.7 טריליון. מתוך העוגה הזאת, הממשלה מוציאה 36%. זהו החיבור של הרמה הפדרלית, שהיא הגדולה ביותר, הרמה של המדינות והרמה המקומית. ובאמת בחיבור זה אתם יכולים לקבל את התחושה של מה קורה, בגלל שיש הרבה דברים מורכבים כמו עזרה רפואית וכספי מחקר שזורמים בין התחומים. אבל אנחנו מוציאים 36%. ובכן כמה אנחנו מכניסים? שאלה עיסקית פשוטה. התשובה היא 26%. וזה משאיר 10% גרעון. מספר מדהים. קצת מזה, נובע מהעובדה שהיה לנו מיתון כלכלי. הכנסות יורדות, קצת מההוצאות המתוכננות עולות, אבל הרוב הוא לא בגלל זה. הרוב הוא בגלל הדרכים בה המחויבויות נבנות והמגמות, וזה יוצר אתגר עצום. בעצם, זוהי תמונת התחזית. יש כאן מספר דברים, אני יכול לומר שאולי נגדיל הכנסות, או שהמצאות רפואיות יגרמו להוצאות אפילו לגדול. זהו מצב הולך ומחמיר, אפילו אם נניח שהכלכלה עובדת טוב -- ככל הנראה טוב יותר מאשר היא באמת תהיה. זה מה שאנחנו רואים ברמה הכללית.

איך הגענו הנה? איך יכול להיות שיש בעיה כזאת? אחרי הכל, לפחות על הנייר, אנחנו מניחים שתקציבי המדינות הם מאוזנים. רק מדינה אחת אומרת שהיא לא צריכה לאזן את התקציב. אבל מה שזה באמת אומר שיש כאן התיימרות. אין באמת איזון נכון. ובהקשר זה, המשחקים שהם משחקים כדי להסתיר זאת ממש מטשטשים את הנושא כל כך שאנשים לא רואים דברים שהם באמת אתגרים די ברורים. כאשר ג'רי בראון נבחר (כמושל קליפורניה), זה היה האתגר שהוצב לו. כלומר, בעזרת גימיקים ושיטות אחרות, התקציב הלכאורה מאוזן הביא אותו למחסור של 25 מיליארד מתוך 76 מיליארד מההוצאות המתוכננות. הוא הגדיר מספר רעיונות: בערך חצי מזה הוא יקצץ, החצי השני, אולי באמצעות מספר צעדים מאד מורכבים, מיסים יאושרו. אבל עדיין, כשמסתכלים קדימה לשנים הבאות, עלויות הפנסיה ועלויות רפואיות עולות, וההכנסות לא עולות מספיק. אז אתם מקבלים לחץ גדול.

כיצד הצלחנו להסתיר זאת? ובכן, כמה טריקים קטנים ונחמדים. ואלה איך שהוא אובחנו. העיתון כתב, "זה לא באמת מאוזן" "יש בזה חורים." "זהו גרעון מתגלגל" "זה מלא בטריקים" ובאמת כאשר אתם נכנסים לזה, אפילו החברה באנרון מעולם לא עשו דברים כאלה. זה כל כך בוטה, כל כך קיצוני. האם מישהו שם לב לכמה מהדברים שהאנשים האלה עושים? הם מלווים כסף. הם לא אמורים לעשות זאת, אבל הם מצאו דרך. הם מאלצים אתכם לשלם יותר בעיכוב תשלומים רק כדי לעזור לתזרים המזומנים שלהם. הם מוכרים את הנכסים. הם דוחים את התשלומים. הם מוכרים את הרווחים מהטבק. וקליפורניה היא לא יוצאת דופן. באמת, יש בערך 5 מדינות שהם במצב גרוע אף יותר ורק 4 מדינות שלא עומדות בפני האתגרים הגדולים האלה. אז זה שיטתי בכל הארץ. זה באמת נובע מהעובדה שמספר מחויבויות ארוכות טווח -- טיפול רפואי חדשני ולכן יקר, פרישה מוקדמת ופנסיות עם מבנה גילאים מחמיר, ופשוט נדיבות -- שהבעיות החשבונאיות האלה איפשרו לדברים האלה להתפתח במשך הזמן, שגרמו לכך שיש לכם בעיה. אלו ההטבות הרפואיות לגימלאים. 3 מיליון נשמרים בצד, 62 מיליארד דולר מחויבות -- הרבה יותר גרוע מחברות המכוניות. וכל אחד הסתכל על זה וידע שזה הולך לקראת בעיה עצומה. התחזית לחלק הרפואי בלבד היא לעלות מ-26% מהתקציב ל-42%.

אז איך נוכל לפתור זאת? ובכן כדי להתאים את זה, אתם צריכים לחתוך בהשקעה בחינוך בחצי. זה באמת הצעירים נגד הזקנים באיזו שהיא צורה. אם לא תשנו את תמונת הרווחים, אם לא תפתרו את מה שאתם עושים בטיפול רפואי, אתם תשקיעו מעט מדי בצעירים. המערכת הגדולה של אוניברסיטאות קליפורניה, הדברים הגדולים שהתרחשו שם, לא יקרו. עד עכשיו היו פיטורים, גידול בגודל הכיתות. בתוך מערכת החינוך מתקיים דיון על, "האם צריך לפטר את המורים הצעירים בלבד, או את המורים הפחות טובים?" ויש דיון: אם תגדילו את הכיתות, איפה תעשו זאת? איזו השפעה יש לזה? ולצערי, ככל שנכנסים לזה, אנשים מתבלבלים וחושבים, "אולי אתם חושבים שזה בסדר." ובאמת, לא, לא צריך לקצץ את ההשקעות בחינוך. יש דרכים, אם זה זמני, להקטין את ההשפעה, אבל זאת בעיה. זו גם בעיה אמיתית לאור המקום אליו אנחנו צריכים להתקדם. לטכנולוגיה יש תפקיד חשוב. ואנחנו צריכים כסף כדי לחקור את זה, להכניס את הכלים האלה למערכת. יש רעיון לשלם למורים לפי אפקטיביות, למדוד אותם, לתת להם משוב, לצלם וידאו בכיתה. זה משהו שאני חושב שהוא מאד מאד חשוב. אתם צריכים להקציב כסף למערכת הזאת ולתשלומי התמריצים. במצב בו יש צמיחה, אתם שמים את הכסף החדש לזה -- ואפילו אם אתם באיזון, אתם יכולים להסיט לזה כסף. אבל עם הקיצוצים שאנחנו מדברים עליהם, זה היה הרבה הרבה יותר קשה לקבל את התמריצים האלה על הצטיינות, ולהעביר כספים לשימוש בטכנולוגיה בדרך חדשה.

אז מה קורה? איפה האמון השיכלי שהוא בטעות כאן. ובכן אין באמת שום קבוצת דיון. (צחוק) זה המצביעים, אנחנו פשוט מופיעים שם. רק הביטו בהשקעה הזאת. קליפורניה תשקיע יותר מ-100 מיליארד, מיקרוסופט, 38, גוגל, בערך 19. הכמות של השכל באנליזות מספריות טובות, גם בתוך גוגל ומיקרוסופט ובחוץ, עם אנליסטים ואנשים עם דעות שונות -- האם צריך להשקיע בזה? לא, הם בזבזו את הכסף שלהם על זה. מה לגבי הדבר הזה? זאת ממש תופעה. לכל אחד יש דיעה. יש היזון חוזר נהדר. ובמספרים נעשה שימוש לקבלת החלטות. אם תעברו על ההשקעות בחינוך, וההשקעות בטיפול רפואי -- בעיקר אלה עם מגמות ארוכות טווח -- אין לכם מעורבות כזו במספר שהוא יותר חשוב במונחים של שיוויון, במונחים של למידה.

אז מה אנחנו צריכים לעשות? אנחנו צריכים כלים טובים יותר. אנחנו יכולים למצוא כמה דברים באינטרנט. אני עומד להשתמש באתר הרשת שלי להציב מספר דברים שיתנו את התמונה הבסיסית. אנחנו צריכים הרבה יותר. יש מספר ספרים טובים, אחד על השקעות בבתי ספר ומאיפה מגיע הכסף -- איך זה השתנה במשך הזמן, והאתגר. אנחנו צריכים ראיית חשבון טובה יותר. אנחנו צריכים לקבל את העובדה שהמועסקים הקיימים, והתחייבויות העתידיות שהם יוצרים, צריכות לבוא מהתקציב הנוכחי. אנחנו צריכים להבין מדוע הם עשו את החשבונות על הפנסיות בדרך שבה עשו אותם. זה צריך להיות יותר כמו חשבונאות פרטית. זה סטנדרט הזהב. לסיום, אנחנו באמת צריכים לחזק פוליטיקאים. בכל פעם שהם אומרים שאלה בעיות ארוכות טווח, אנחנו לא יכולים להגיע, "אתה השליח עם החדשות הרעות? אנחנו פשוט נירה בך." יש כמה כאלה: ארסקין בוולס, אלן סימפסון ואחרים, שעברו זאת והציעו הצעות להוצאות הבריאות הפדרליות הכלליות האלה כבעיות ברמת המדינה. אבל בעצם, העבודה שלהם די נידחתה. בעצם בשבוע לאחר מכן, מספר קיצוצים מיסים נעשו שגרמו למצב להיות אפילו יותר גרוע מאשר ההנחות שלהם. אז אנחנו צריכים את החלקים האלה.

עכשיו אני חושב שזוהי בעיה שיש לה פיתרון. זוהי ארץ נהדרת עם המון אנשים, אבל אנחנו צריכים למשוך את האנשים האלה להיות מעורבים, בגלל שזה עבור החינוך. ורק הביטו מה קרה עם שכר הלימוד באוניברסיטת קליפורניה והשליכו את זה לעוד שלוש, ארבע, חמש שנים. אנחנו לא יכולים להרשות את זה לעצמנו. וזה סוג הדברים -- ההשקעה בצעירים -- שעושים אותנו גדולים, מאפשרים לנו לתרום. זה מאפשר לנו לעשות אמנות, ביוטכנולוגיה, תוכנה וכל הדברים הקסומים האלה. וכך השורה התחתונה היא שאנחנו צריכים לדאוג לגבי תקציבי המדינות כי הם קריטיים לילדים שלנו והעתיד שלנו.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)