ביל פורד: עתיד ללא פקקי תנועה

מלידה ומבחירה, הייתי מעורב בתעשית המכוניות כל חיי, ובמהלך 30 השנים האחרונות, עבדתי בחברת המכוניות "פורד". וברוב השנים הללו, מה שהטריד אותי היה, כיצד אמכור יותר מכוניות ומשאיות? אך היום אני דואג בנושא, מה יקרה אם כל מה שנעשה הוא למכור עוד מכוניות ומשאיות? מה יקרה כשמספר כלי הרכב על הכביש יכפיל וישלש את עצמו? או אפילו ירבע את עצמו?

שתי תאוות מנחות את חיי, האחת היא מכוניות. אני ממש גדלתי עם חברת המכוניות "פורד". חשבתי שזה כל כך מגניב כילד כשאבא שלי נהג להביא הביתה את הדגם האחרון של פורד או לינקולן ולהשאיר אותה בחניה. והחלטתי בזמן הזה, בערך בגיל 10 כי זה יכול להיות מגניב אם אהיה נהג ניסוי. אז, הורי היו הולכים לארוחת ערב הם היו מתיישבים ואני הייתי חומק מהבית. הייתי קופץ מאחורי ההגה ולוקח את הדגם החדש סביב החניה, וזה היה פיצוץ. וכך זה נמשך שנתיים, עד שדומני כשהייתי בן 12 אבא הביא הביתה לינקולן דגם III וירד שלג באותו יום. אז אבא ואמא הלכו לארוחת ערב ואני התגנבתי החוצה וחשבתי שיהיה מגניב לצאת לסופגניות או אפילו לעשות שמיניות בשלג. אבא סיים לאכול מוקדם באותו היום. והוא התקדם לעבר הכניסה ומחוץ לדלת הכניסה ממש בזמן הזה, נתקעתי בערימת שלג ופגשתי אותו בדלת הכניסה עם המכונית וכמעט הגעתי עם האוטו לדלת הכניסה. כך שזה קירר מעט את נסיעות הנסיון שלי לזמן מה. אך באמת התחלתי לאהוב מכוניות באותה תקופה. והאוטו הראשון שלי היה מוסטנג 1975 בצבע ירוק חשמלי. ולמרות שהצבע היה דוחה למדי, אהבתי את האוטו, וזה ממש קיבע את סיפור האהבה שלי למכוניות אשר נמשך עד היום.

אבל מכוניות הן באמת יותר מתאווה שלי; הן בפועל בדם שלי. הסבא רבא שלי היה הנרי פורד, ובצד של אימי, הסבא רבא שלי היה הרווי פיירסטון. כך שכאשר נולדתי, אני מניח שתוכלו לומר שרף הצפיות ממני היה גבוה. אבל הסבא רבא שלי, הנרי פורד, האמין בכנות שמשימתה האמיתית של חברת פורד הייתה לשפר את חייהם של אנשים ולהוזיל את מחירי המכוניות כדי שכל אחד יוכל להרשות אותן לעצמו. כי הוא האמין שביחד עם הניידות, מגיעים החופש והקידמה. וזאת אמונה איתה אני שותף.

הלהט השני שלי הוא לסביבה. כילד, נהגתי לנסוע צפונה לצפון מישיגן ולדוג באותם מקומות שהמינגווי נהג לדוג בהם ולאחר מכן כתב עליהם. וזה גרם לי לחשוב במהלך השנים. באופן שלילי ביותר, מתי אפנה לזרם בו אני חפץ, והורגלתי ללכת בשדה הזה שהיה פעם מלא בגחליליות, וכעת היה עליו קניון או שכונת מגורים. וכך, אפילו בגיל צעיר, זה התחיל להשמע לי הגיוני. וכל הנושא של שימור הסביבה, ברמה מאד בסיסית שקע בתוכי.

כתלמיד תיכון התחלתי לקרוא סופרים כמו תורו ואלדו לאופולד ואדוארד אבי. והתחלתי ממש לפתח הערכה עמוקה יותר לעולם הטבע. אבל אף פעם לא באמת הבנתי שהאהבה שלי למכוניות וטנדרים תגרום לי אי פעם לקופנליקט עם הטבע. וזה היה נכון עד שהגעתי לקולג'. וכשהגעתי לקולג', אתם יכולים לתאר לעצמכם את הפתעתי כאשר הייתי הולך לכיתה ומספר פרופסורים היו אומרים שחברת המכוניות פורד ומשפחתי גם כן יצגו את כל מה שהיה שגוי במדינה שלנו. הם חשבו שהיינו מעוניינים יותר כתעשיה, ברווחים, יותר מאשר בקידמה, ושמילאנו את השמיים בערפיח ובכנות, אנחנו היינו האוייב.

הצטרפתי לפורד אחרי שסיימתי את הקולג', אחרי מספר התחבטויות האם זה באמת הדבר הנכון לעשות. אבל החלטתי שאני רוצה ללכת ולראות אם אוכל לבצע שם שינויים. וכשאני מביט 30 שנה אחורה, זה היה תמים לחשוב בגיל הזה שאוכל, אבל רציתי בכך. ובאמת גיליתי שהמרצים שלי לא לגמרי טעו. למעשה, כאשר הגעתי חזרה לדטרויט, כישורי הסביבה שלי לא התקבלו בחיבוק יתר על ידי אלו בחברה שלי, ובעיקר על ידי התעשיה כולה. היו לי שיחות מעניינות ביותר, כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם. היו כאלו בתוך פורד אשר האמינו שכל שטויות האקולוגיה הללו חייבות להעלם ושהייתי צריך להפסיק להתרועע עם "תמהוני הסביבה". נחשבתי לקיצוני. ולעולם לא אשכח את היום בו נקראתי אל אחד מחברי ההנהלה הבכירה והתבקשתי להפסיק להתרועע עם אף פעיל סביבה ידוע או מי שחשוד בכך. צחוק.. כמובן שלא הייתה לי כל כוונה לעשות זאת. והמשכתי לדבר בפומבי בנושאי איכות הסביבה. וזה באמת היה הנושא לו אנחנו קוראים היום קיימות. במהלך השנים, דעותי הפכו מדעות בלתי מקובלות לדעות הנמצאות פחות או יותר בקונצזוס. אני מתכוון שאני חושב שרוב האנשים בתעשיה מבינים שאנחנו חייבים להתקדם בנושא.

והחדשות הטובות הן שהיום אנחנו מתעסקים בנושאים הגדולים, בנושא מכוניות וסביבה לא רק בפורד אך באמת כתעשיה. אנחנו משפרים את יעילות הדלק לרמות חדשות. ובעזרת טכנולוגיות חדשות, אנחנו מפחיתים, ואני מאמין שיום אחד גם נחסל - את פליטת דו תחמוצת הפחמן. התחלנו למכור מכוניות חשמליות וזה נפלא. אנחנו מפתחים מערכות הנעה מופעלות אנרגיה חליפית אשר תהפוכנה את המכוניות לניתנות להשגה בכל מובן אפשרי - כלכלי, חברתי וגם סביבתי. ולמען האמת, למרות שלפנינו עדיין דרך ארוכה והרבה עבודה לעשות, אני יכול לראות את היום שבו שתי אהבותי הגדולות - מכוניות ואיכות הסביבה - ממש חיות בהרמוניה.

אך לרוע המזל, כאשר אנחנו בדרכנו לפתור בעיה ענקית אחת - וכפי שאמרתי, אנחנו לא שם עדיין, לפנינו עבודה רבה עדיין. אבל אני יכול לראות את זה קורה אך אפילו כאשר אנחנו בתהליך העשייה, בעיה ענקית אחרת צצה, ואנשים לא שמים לב. וזהו חופש התנועה אשר הסבא רבא שלי הביא לאנשים הוא כעת מאוים, ממש כמו הסביבה. הבעיה, אם להגדיר זאת באופן הפשוט ביותר, הינה מתמטית. היום, ישנם כ-6.8 מיליארד איש בעולם. ובמהלך חיינו, המספר הזה עומד לגדול לכ-9 מיליארד. וברמת אוכלוסיה שכזאת, הכדור שלנו יתמודד עם מגבלות התפתחות. ובצמיחה כזאת מגיעות מספר בעיות מעשיות, אחת מהן היא מערכת התחבורה אשר פשוט לא נוכל להתמודד איתה.

כאשר אנחנו מתבוננים בצמיחת האוכלוסיה מבחינת מכוניות, זה נעשה אפילו ברור יותר. היום ישנם כ-800 מיליון מכוניות בכבישים בעולם. אך עם עוד אנשים ועם שפע גדל והולך בעולם, המספר הזה יגדל לכ-2-4 מיליארד מכוניות באמצע המאה. והדבר הולך ליצור סוג של פקק עולמי כמותו העולם לא חווה עד היום. כעת חישבו על ההשפעה שתגרם לחיי היום יום שלנו. היום, האמריקאי הממוצע מבלה כשבוע בשנה תקוע בפקק תנועה. וזהו בזבוז ענק של זמן ומשאבים. אבל זה כלום בהשוואה למה שקורה במדינות הגדולות בקצב המהיר ביותר. היום, הנהג הממוצע בביג'ין נוסע כחמש שעות עד למקום העבודה. ובקיץ האחרון, הרבה מכם בוודאי ראו זאת, היה פקק תנועה של 160 ק"מ שלקח לו 11 יום להתפזר. בעשורים הקרובים, 75% מאוכלוסיית העולם יגורו בערים. ו-50 מהערים הללו יכילו 10 מיליון איש או יותר.

כך שאתם יכולים לראות את גודל הבעיה. כאשר לוקחים בחשבון את גידול האוכלוסיה, ברור שמודל הניידות הקיים כיום פשוט לא יעבוד מחר. בכנות, 4 מיליארד מכוניות נקיות אנרגיה בכביש הן עדיין 4 מיליארד מכוניות. ופקקי תנועה ללא פליטת גזים הם עדיין פקקי תנועה. כך שאם לא נעשה שינוי היום, איך יראה יום המחר? דומני שאתם כבר רואים את התמונה. פקקי תנועה הם רק תוצר לוואי של הבעיה. והם באמת מאד מאד לא נוחים, אבל לא יותר מזה. אך הבעיה הגדולה יותר היא שחסימת התנועה העולמית הולכת להחניק את הגידול הכלכלי והיכולת שלנו להוביל אוכל וטיפול רפואי, בעיקר לאנשים הגרים במרכזי הערים, ואיכות החיים שלנו לעמוד בסיכון רציני. אז מה יכול לפתור זאת?

ובכן התשובה לא הולכת להיות המשך הקיים. סבא רבא שלי אמר פעם לפני שהמציא את דגם T, אם הייתי שואל אנשים אז מה הם רוצים, הם היו עונים לי, אנחנו רוצים סוסים מהירים יותר. כך שהתשובה לעוד מכוניות היא פשוט לא לסלול עוד כבישים. כשאמריקה התחילה להתרחב מערבה, לא הוספנו עוד קרונות רכבת, אלא בנינו עוד מסילות. וכדי לחבר בין חלקי המדינות שלנו, אחרי מלחמת העולם ה-2 לא בנינו עוד כבישים מהירים דו מסלוליים, אלא בנינו את מערכת הכבישים המהירים הבינארצית. היום אנחנו זקוקים לאותו זינוק בחשיבה כדי שנוכל ליצור עתיד מעשי. אנחנו נייצר מכוניות חכמות, אך אנחנו צריכים לבנות גם כבישים חכמים, חניות חכמות, מערכת תחבורה ציבורית חכמה ועוד. אנחנו לא רוצים לבזבז את זמננו בישיבה בפקקים, ישיבה בכבישי אגרה או בחיפוש אחר מקומות חניה. אנחנו זקוקים למערכת משולבת המשתמשת במידע בזמן אמת כדי למקסם ניידות אישית בכמויות גדולות. ללא בלגן או התפשרות לנוסעים. ובכנות, זאת המערכת אשר עומדת להפוך את הניידות האישית לברת קיימות.

החדשות הטובות הן שחלק מהעבודה הזאת כבר החלה. בחלקים שונים בעולם. בעיר מאסאדר באבו דאבי משתמשת בכלי רכב חשמליים, ללא נהג אשר יכולים לתקשר אחד עם השני, והם נוסעים מתחת לרחובות העיר. ולמעלה מהם, ישנם סדרות של מעברי חציה להולכי רגל. בניו יורק סיטי, ברחוב 34, פקקי תנועה יוחלפו בקרוב במערכת מחוברת של פרוזדורים לכלי רכב. אזורים להולכי רגל ונתיבים יעודיים לתעבורה יתוכננו וכל זה יקצר את ממוצע תנועת שעת העומס לצורך חציית העיר ניו יורק מכשעה ביום בשעת העומס לכ-20 דקות. אם תסתכלו על הונג קונג, יש להם מערכת מאד מעניינת שם הנקראת תמנון. זאת מערכת אשר באמת קושרת ביחד את כל אמצעי התעבורה למערכת תשלום אחת. כך שמגרשי חניה, אוטובוסים ורכבות, מופעלים כולם מתוך אותה מערכת. נסיעה במכוניות משותפות החלה גם היא לשגשג בעולם. והמאמצים האלה, אני חושב, מעולים, הם מקלים את הסתימות, ובכנות, זאת התחלה של חסכון בדלק.

אלו באמת רעיונות טובים אשר יקדמו אותנו. אבל מה שנותן לי השראה אמיתית הוא מה שיוכל להיות אפשרי כשהמכוניות שלנו יתחילו לדבר ביניהן. בקרוב מאד, המערכות אשר בשימוש היום לצורכי מוסיקה ובידור וכן מידע ג'י פי אס בתוך כלי הרכב ינוצלו כדי ליצור רשת חכמה לכלי רכב. בכל בוקר אני נוסע כ-50 ק"מ מביתי באן הרבור למשרד בדרבן מישיגן, ובכל ערב כשאני הולך הביתה, זמן הנסיעה הביתה הוא מאוס. ולעיתים קרובות אני נאלץ לרדת מהכביש המהיר ולחפש נתיבים אחרים כדי לנסות ולהגיע הביתה. אך בקרוב מאד, נוכל לראות ימים בהם מכוניות יאלצו לדבר אחת עם השניה. כך שאם המכונית שלפני, בכביש I-94 נתקלת בעומס, היא תתריע מיידית למכונית שלי ותציע למכונית שלי לחפש נתיב אחר כדי להביא אותי הביתה בדרך הטובה ביותר. ומערכות אלו בתהליך בדיקה כרגע, והן הולכות להיות מוכנות ליישום בקרוב מאד.

אך הפוטנציאל של רשת מחוברת של מכוניות היא כמעט ללא גבולות. אז תארו לעצמכם: יום אחד בקרוב, תוכלו לתכנן מסע לעיר התחתית והמכונית שלכם תהיה מחוברת למערכת חניה חכמה. כך שתכנסו לאוטו, ובמהלך כניסתכם לרכב, המכונית שלכם כבר תשמור עבורכם מקום חניה, עוד לפני שתגיעו. תם זמן הסיבובים לחיפוש חניה. המהווים את עיקר בזבוז הדלק במכוניות של היום בתוך הערים הוא חיפוש מקומות חניה. או חישבו על שהיה בעיר ניו יורק ואיתור מונית חכמה בטלפון החכם שלכם כך שלא תצטרכו להמתין בקור כדי לצעוק לאחת. או להיות בכנס עתידי של TED ושהאוטו שלכם ישוחח עם היומנים של כל מי שנמצא כאן ויתעדכן בדרך הטובה ביותר להגיע הביתה ומתי כדאי לצאת. כך שכולכם תוכלו להגיע ליעד הבא בזמן. זאת הטכנולוגיה אשר תמזג מיליונים של מכוניות בודדות למערכת אחת.

כך שנראה לי שברור שיש לנו תחילת פתרון לבעיה הענקית . אך כפי שגילינו כשבדקנו את נושא דו תחמוצת הפחמן, וכן דלקים ממאובנים, אין פתרון קסמים אחד. הפתרון לא יהיה יותר מכוניות, יותר כבישים או מערכת רכבות חדשה. הוא יכול להמצא רק, כך אני מאמין, ברשת גלובלית של פתרונות מקושרים. אני יודע שאנחנו יכולים לפתח את הטכנולוגיה אשר תגרום לזה לעבוד אך עלינו לרצות להגיע לשם ולחפש את הפתרונות - באם מדובר בנסיעה משותפת במכוניות או בתחבורה ציבורית או בכל דרך אחרת עליה לא חשבנו עדיין אפילו, מגוון היצע כלי התעבורה והתשתית שלנו חייבים לתמוך בכל האופציות העתידיות.

אנחנו צריכים לעשות את המיטב והחדשני ביותר כדי להתחיל ולטפל בנושא הזה. חברות, יזמים, בעלי ממון, כולם חייבים להבין שזאת הזדמנות עסקית ענקית, כמו גם בעיה חברתית ענקית. וממש כפי שקבוצות אלו מחבקות את רעיון האנרגיה הירוקה - וזה היה מדהים עבורי לצפות כמה מאמצי חשיבה וכסף וכמה מחשבות רציניות במהלך שלוש השנים האחרונות, ממש נשפכו לנושא האנרגיה הירוקה. אנחנו זקוקים לאותו סוג של להט ואנרגיה כדי לתקוף את נושא חסמי התנועה. אבל אנחנו צריכים אנשים כמו כולכם בחדר הזה, מובילי חשיבה, אני מתכוון בכנות שאני צריך שכולכם תחשבו איך אתם יכולים לסייע כדי לפתור את הבעיה הענקית הזאת. אנחנו צריכים אנשים מכל המגזרים, לא רק ממציאים, אנחנו צריכים קובעי מדיניות ופקידי ממשלה לחשוב גם כן כיצד הם יכולים להתמודד עם האתגר הזה.

הנושא לא יפתר על ידי אדם אחד או קבוצה אחת של אנשים. דרושה כאן באמת מדיניות אנרגיה לאומית, בכנות , בכל מדינה, שכן הפתרונות בכל מדינה הולכים להיות שונים בהתבסס על רמות הכנסה, פקקי תנועה וכן רמת המיזוג של המערכות כרגע. אך עלינו להתחיל, ועלינו להתחיל היום. וחייבת להיות לנו תשתית אשר תהיה מתוכננת לתמוך בעתיד הגמיש הזה.

אתם יודעים, עברנו דרך ארוכה. מאז הדגם T, רוב האנשים לא נסעו מעולם יותר מ-25 מייל מביתם בכל מהלך חייהם. ומאז, המכונית העניקה לנו את החופש לבחור היכן נגור, היכן נעבוד, היכן נשחק ובכנות, כאשר אנחנו יוצאים ורוצים להסתבובב קצת. אנחנו לא רוצים לסגת ולאבד את החופש הזה. אנחנו בדרך לפתור - וכפי שאמרתי קודם, אני יודע שהדרך עדיין ארוכה - והנושא הגדול שכולנו עסוקים בו כרגע קצת מאיים על הפתרון, הוא נושא איכות הסביבה, אך אני מאמין כי כולנו חייבים להפנות את כל מאמצינו ואת כל הגאונות והנחישות שלנו כדי לעזור ולפתור את המשימה של חסימת התנועה. כי אם נעשה זאת, נוכל לשמר את מה שנראה לנו מובן מאליו, והוא החופש לנוע ולנוע ללא מאמץ סביב העולם. וזה בוודאי ישפר את איכות חיינו אם נתקן זאת. כי אם תוכלו לצפות כמוני, עתיד של אפס פליטות גז ואת החופש לנוע בתוך הארץ וסביב העולם אליו אנחנו מתייחסים היום כמובן מאליו, זה שווה את העבודה הקשה היום כדי לשמר זאת גם למחר.

אני מאמין שאנחנו במיטבנו כשאנחנו ניצבים מול בעיות גדולות. זאת בעיה גדולה והיא לא תמתין, אז בואו ונתחיל עכשיו.

תודה רבה.

מחיאות כפיים.