בט נובק:דרישה לממשל פתוח יותר

כשבנו את הבית הלבן בתחילת המאה ה-19, זה היה בית פתוח. שכנים נכנסו ויצאו. בזמן כהונתו של הנשיא אדמס, רופא-שיניים מקומי עבר שם . הוא רצה ללחוץ את ידו של הנשיא. הנשיא שילח מעליו את מזכיר המדינה, שאיתו התייעץ, וביקש מהרופא אם יוכל, לעקור לו שן. אחר-כך, בשנות ה-50 של המאה ה-19, בימי כהונתו של הנשיא פירס, הוא נודע בהערה שלו - אולי הדבר היחיד שבגללו הוא נודע - כששכן אחד עבר בסביבה ואמר, "הייתי רוצה לראות את הבית היפה." ופירס ענה לו, "בהחלט אדוני היקר, כמובן שאתה מוזמן להיכנס. זה לא הבית שלי, זה הבית של העם."

טוב, כשהגעתי לבית הלבן בראשית 2009, בתחילת הכהונה של אובמה, הבית הלבן היה כל דבר חוץ מבית פתוח. מסכי הדף כיסו את החלונות שלי. עבדנו עם "חלונות 2000". התקשורת החברתית נחסמה באמצעות קיר חסין-אש. לא היה לנו בלוג, שלא לדבר על תריסר חשבונות "טוויטר" כמו שיש לנו היום. הגעתי כדי לכהן כראש הממשל הפתוח, לקחת את הערכים והמנהגים של השקיפות, ההשתתפות ושיתוף הפעולה, ולהחדיר אותם לדרך העבודה שלנו, כדי לפתוח את הממשל, לעבודה עם אנשים.

כעת, אחד הדברים שאנו יודעים הוא שתאגידים יודעים היטב לארגן עבודת צוות ולעבוד ברשתות כדי לייצר מוצרים מורכבים מאד, כמו מכוניות ומחשבים, וככל שהמוצרים שהחברה יוצרת מורכבים יותר, כך החברה מצליחה יותר בהמשך הזמן. תאגידים מייצרים מוצרים, אך ממשלות מייצרות מוצרים ציבוריים. הן עובדות על חיפוש תרופה לסרטן ועל חינוך ילדינו, וסלילת כבישים, אבל אין לנו מוסדות שטובים במיוחד בסוג זה של מורכבות. אין לנו מוסדות שטובים במיצוי הכשרונות שלנו לעבוד איתנו בדרך זו של פתיחות ושיתוף פעולה.

אז כשרצינו ליצור את "מדיניות הממשל הפתוח" שלנו, מה עשינו? רצינו באופן טבעי לשאול את עובדי המגזר הציבורי איך עלינו לפתוח את הממשל. מסתבר שעד כה זה מעולם לא נעשה. רצינו לפנות לאישי ציבור ולבקש שיעזרו לנו לעצב מדיניות, לא בדיעבד, כפרשנות לחוק שכבר נכתב, כפי שזה קורה בדרך כלל, אלא מראש. לא היה שום תקדים חוקי, שום תקדים תרבותי, שום דרך טכנית לבצע זאת. למעשה, רבים אמרו לנו שזה לא חוקי.

והנה עיקר הקושי. ממשלות קיימות כדי לתעל את הזרימה של 2 דברים, למעשה, ערכים ומומחיות, אל הממשל וממנו ואל האזרחים ומהם לצרכי קבלת החלטות. אבל הדרך שבה מוסדותינו בנויים, במודל הריכוזי שלנו, שהוא משהו מהמאה ה-18, הוא לתעל את זרימת הערכים באמצעות הצבעה, אחת ל-4 שנים, אחת לשנתיים, או במקרה הטוב אחת לשנה. זוהי דרך אנמית וקלושה למדי, בעידן זה של תקשורת החברתית, מכדי שנוכל באמת לבטא בה את ערכינו. היום יש לנו טכנולוגיה שמאפשרת לנו להתבטא הרבה יותר, אולי מעט יותר מדי.

אז במאה ה-19 הסתמכנו על תפיסת הביורוקטיה והמדינה המנהלתית כדי לעזור לנו למשול בחברות מורכבות וגדולות. אבל אחנו ריכזנו את הביורוקרטיות האלה. אנחנו ביססנו אותן. ואנו יודעים שהאדם הכי חכם עובד תמיד בשביל מישהו אחר. מספיק להתבונן סביב באולם הזה כדי לדעת שהמומחיות והתבונה נפוצים מאד בחברה, ואינם מוגבלים רק למוסדות שלנו.

בשנים האחרונות המדענים חוקרים את התופעה שאותה הם מרבים לתאר כזרימה, שהתכנון של המערכות שלנו, הטבעיות או החברתיות, מתעל את הזרימה של מה שעובר דרכן. כפי שנהר מתוכנן לתעל את זרימת המים, והברק שמבזיק מתוך ענן מתעל את זרם החשמל, ועלה מתוכנן לתעל את זרימת החומרים המזינים אל העץ, יש צורך אפילו לפעמים לעקוף מכשולים, אבל לקבל את זרימת החומרים המזינים, ניתן לומר זאת גם על המערכות החברתיות שלנו, כי מערכות הממשל שלנו, שבהן, לכל הפחות, זרימה מציעה לנו מטפורה שעוזרת להבין מהי הבעיה, מה בעצם מקולקל, ואת הצורך הדחוף שיש לנו, שכולנו חשים בו כיום, לעצב מחדש את הזרימה של מוסדותינו.

אנו חיים בעידן הקמבריון של המידע הרב והרשתות החברתיות, ויש לנו הזדמנות לעצב מחדש מוסדות אלה שהם למעשה חדשים למדי. חישבו על כך: איזה עוד סוג עסק אתם מכירים, איזה עוד מגזר כלכלי, ובמיוחד מגזר גדול כמו המגזר הציבורי, שאיננו מנסה להמציא מחדש את המודל העיסקי שלו על בסיס קבוע? נכון שאנו משקיעים המון בחדשנות. אנו משקיעים בפס רחב ובהשכלה מדעית ובמלגות ללימודי מדעים, אך אנו משקיעים מעט מדי בחידוש ובעיצוב מחדש של המוסדות שלנו.

אז נכון שקל מאד להתלונן, כמובן, על מדיניות מפלגתית וביורוקרטיה מבוצרת, ואנו אוהבים להתלונן על הממשלה. זהו בילוי מתמשך, במיוחד בתקופת בחירות, אבל העולם הוא מורכב. בקרוב יהיו לנו 10 מיליארד בני-אדם, רבים מהם ללא משאבים בסיסיים. אז עם כל התלונות, מה בעצם יכול להחליף את מה שיש לנו היום? מה יקרה ביום שלאחר האביב הערבי?

טוב, חלופה מושכת וברורה אחת שמציגה עצמה בפנינו היא הרשתות. נכון? רשתות כמו "פייסבוק" ו"טוויטר". הן כחושות וחסכוניות. ב"פייסבוק" יש 3,000 עובדים שמושלים ב-900 מיליון תושבים. אפשר אפילו לכנותם 'אזרחים', כי לאחרונה הם קמו להילחם נגד פלישת החוק לפרטיותם, ואזרחי הרשתות האלו פועלים יחד אלה למען אלה בדרכים נפלאות. אבל קהילות פרטיות, פרטיות, תאגידיות, קהילות מופרטות, אינן דמוקרטיות אמיתיות. הן לא יכולות להחליף את הממשל. צירוף חבר ב"פייסבוק" איננו מורכב מספיק כדי לעשות את המלאכה הקשה של שיתוף-פעולה ביני לביניכם וביצוע המלאכה הקשה של הממשל. אבל המדיה החברתית בהחלט מלמדת אותנו משהו. מדוע "טוויטר" כה מצליחה? כי היא פותחת את הפלטפורמה שלה. היא פותחת את ממשק התכנות שלה כדי לאפשר למאות אלפים של יישומים חדשים להיבנות מעליו, וכך אנו יכולים לקרוא ולעבד מידע בדרכים חדשות ומלהיבות. עלינו לחשוב איך לפתוח את ממשק תכנות היישומים של הממשל, ואת הדרך שבה נעשה זאת, כוח העל הבא עתיד להיות כזה שיוכל לשלב בהצלחה את ההיררכיה של הממסד-- כי עלינו לשמר את הערכים הציבוריים הללו, עלינו לתאם את הזרימה-- אך יחד עם המגוון והחיים הפועמים, והכאוס וההתרגשות של הרשתות, כולנו פועלים יחד כדי לבנות את החידושים האלה על גבי המוסדות שלנו, על מנת לעסוק במלאכת הממשל.

יש לנו תקדים לכך. ידידנו הטוב והעתיק הנרי ה-2 כאן, במאה ה-12, המציא את חבר המושבעים. מודל רב-עוצמה, מעשי ומוחשי להעברת כוח מהממשל לאזרחים. היום יש לנו ההזדמנות, ויש לנו ציווי מוסרי ליצור אלפי דרכים חדשות כדי לקשר בין הרשתות והמוסדות, אלפי סוגים חדשים של חבר מושבעים: חבר המושבעים האזרחי, ה"קרוטמוב" , ההקאטון, אנו רק מתחילים להמציא את המודלים שבעזרתם נוכל ליצור יחד מחדש את תהליך הממשל.

כעת, עוד אין לנו תמונה מלאה איך זה עתיד להיראות אך אנו רואים כיסים של אבולוציה שצצים מכל עבר-- אולי אפילו לא אבולוציה הייתי מתחילה לכנות זאת מהפכה-- באופן בו אנו מושלים. חלק מזה הוא מאד היי-טקי, וחלק - מאד בסיסי ופשוט, כמו המיזם שאם-קיי-אס-אס מפעילה ברג'סטאן שבהודו, שבו הם לוקחים את נתוני הוצאות המדינה ומציירים אותם על מאה אלף קירות בכפרים, ומזמינים את הכפריים להגיב מי מקבלים שכר מהממשלה כשהם בעצם כבר מתים, מהם הגשרים שנבנו בדרך לשום מקום, ולעבוד ביחד תוך מעורבות ציבורית כדי לחסוך כסף אמיתי ולקחת חלק, ולזכות בגישה לתקציב.

אך לא מדובר רק בפיקוח על הממשל, אלא גם ביצירת ממשל. "ספייסהייב" בבריטניה עוסקים במימון-המוני, שמביא אתכם ואותי לגייס כספים כדי להקים את עמודי השער ואת ספסלי הפארק שמאפשרים לנו לתת שירותים טובים יותר בקהילותינו. אף אחד לא מצליח בזה טוב יותר לגרום לנו להיות מעורבים במתן שירותים, לפעמים במקומות שבהם אין כאלה, כמו "אושהידי". שקמה בעקבות המהומות בקניה אחרי הבחירות של 2008, אתר מיפוי-המשברים הזה והקהילה מסוגלים למעשה לבצע מיקור המונים ולהועיד משלוח של שירותי הצלה טובים יותר לאנשים שלכודים מתחת להריסות, בין אם זה אחרי רעש אדמה בהאיטי, או לאחרונה באיטליה. והצלב האדום מכשיר מתנדבים וטוויטר מסמיך אותם, לא סתם כהשלמה למוסדות ממשלתיים, אלא במקרים רבים, במקומם.

אז ברור שאנו רואים דוגמאות רבות של פתיחת נתוני הממשל. עדיין לא מספיק דוגמאות, אבל אנו מתחילים לראות שמתפתחת יצירה של המצאת יישומים חדשניים על גבי נתוני הממשל. יכולתי להביא המון דוגמאות, ואני בחרתי את זו, של ג'ון בון ג'ובי. חלק מכם אולי אינו יודע שהוא מפעיל מטבח מרקים בניו-ג'רסי, ושם הוא מבשל ומגיש לחסרי-בית ובמיוחד ליוצאי-צבא חסרי-בית. בפברואר הוא פנה לבית הלבן ואמר, אני רוצה לממן פרס על יצירה לאומית ניתנת לדירוג של יישומים, שיעזרו לא רק לחסרי הבית, אלא גם לאלה שמספקים להם שירותים, כדי שיוכלו לעשות זאת טוב יותר." בין פברואר 2012 ויוני 2012 מכריזים על המועמדים הסופיים בתחרות. התוכלו לדמיין, בעולם הביורוקרטי של אשתקד, מצב שבו מצליחים לעשות משהו תוך 4 חודשים? זה זמן שמספיק בקושי למילוי כל הטפסים, וודאי שלא ליצור חידושים אמיתיים ומוחשיים שמשפרים את חיי האנשים.

וברצוני להבהיר את עצמי ולציין שבמהפכת הממשל הפתוח הזו לא מדובר בהפרטת הממשל, כי במקרים רבים, מה שהוא יכול לעשות כשיש לנו רצון כזה, הממשל יכול לספק מדיניות טובה ומתקדמת יותר מהתקנות והחקיקה והאסטרטגיות מוכוונות החקיקה שבהן אנו מייצרים מדיניות היום. במדינת טקסס יש 515 מקצועות בפיקוח, החל מקידוח בארות ועד גידול פרחים. אתם יכולים להכניס אקדח לכנסיה בדאלאס, אבל לא יכולים לסדר פרחים ללא רשיון, כי כך תגיעו לכלא. אז מה עושה טקסס? הם מבקשים מכם וממני, בעזרת אתרי "וויקי" בענייני מדיניות לעזור להם לא רק להיפטר מתקנות מכבידות שפוגעות ביזמות, אלא להחליף אותן בתקנות עם חלופות חדשניות יותר, לפעמים תוך שימוש בשקיפות ביצירת יישומי "אייפון" חדשים שיאפשרו לנו גם להגן על הצרכנים והציבור וגם לעודד פיתוח כלכלי.

זהו עיסוק נאה צדדי נוסף שקשור לממשל הפתוח. לא רק התועלת שהזכרנו ודיברנו עליה בנוגע לפיתוח, אלא גם התועלת הכלכלית ויצירת מקומות העבודה שנובעת מהחדשנות הפתוחה הזו. "סברבאנק", הבנק הגדול והוותיק ביותר ברוסיה, בבעלות עיקרית של ממשלת רוסיה, החל לעסוק במיקור המונים ולגייס את עובדיו ואת הציבור בפיתוח חידושים. בשנה שעברה הם חסכו מיליארד דולר, 30 מיליארד רובל, הודות לחדשנות פתוחה, והם מקדמים בצורה קיצונית את הרחבת מיקור ההמונים, לא רק בתחום הבנקאות, אלא גם במגזר הציבורי. ואנו רואים דוגמאות רבות שבהן החדשנים האלה משתמשים בנתונים של הממשל, לא סתם כדי לפתח יישומים, אלא גם כדי להקים חברות ולשכור עובדים כדי לעבוד יחד עם הממשל.

הרבה חידושים כאלה הם מקומיים. בסן-רמון שבקליפורניה פירסמו יישומון ל"אייפון" שבו מאפשרים לכם או לי להצהיר שאנו מוסמכים לבצע החייאה, ואם למישהו יש התקף-לב, מופיעה הודעה, ואפשר למהר אל אותו אדם ולבצע בו החייאה. לנפגע שמקבל החייאה ממישהו בקהל, יש פי שניים סיכויים לשרוד. "בכל אחד מאיתנו מסתתר גיבור", זו הסיסמה שלהם.

אבל זה לא רק מקומי. קולומביה הבריטית שבקנדה מוציאה לאור קטלוג של כל הדרכים שבהן תושביה ואזרחיה יכולים להיות מעורבים עם המדינה ביצירה המשותפת של ממשל.

אבהיר את עצמי. ואולי יחלקו עלי: שממשל פתוח איננו ממשל שקוף. פיזור סתם ככה של נתונים איננו משנה את דרך פעולת הממשל. זה לא גורם לאיש לעשות משהו עם הנתונים האלה בכיוון של שינוי חיים, פתרון בעיות, וזה לא משנה את הממשל. אבל זה כן יוצר יחסי יריבות בין החברה האזרחית והממשל סביב השליטה במידע והבעלות עליו. ושקיפות, כשלעצמה אינה מפחיתה את זרימת הכסף לפוליטיקה, ואפשר גם לטעון שהיא גם לא יוצרת נשיאה באחריות, במידה שהיתה עושה זאת אילו המשכנו לשלב הבא של שילוב שיתוף הפעולה שיתוף פעולה עם שקיפות כדי לשנות את אופן עבודתנו.

למעשה, אנו עתידים לראות את האבולוציה הזו ב-2 שלבים, לדעתי. השלב הראשון של מהפכת הממשל הפתוח הוא העברה משופרת של מידע מההמונים אל המרכז. החל מ-2005, וזה כיצד עבודת ממשל פתוח זה בארה"ב באמת התחילה. העברתי לסטודנטים שלי למשפט שיעור בנושא חוק הפטנטים והסברתי להם כיצד לאדם אחד בביורוקרטיה יש את הכוח להחליט איזו בקשה לפטנט הופכת להיות הפטנט הבא, ובכך לזכות במונופול על הזכויות שלו למשך 20 השנים הבאות מעל תחום שלם של פעילות המצאתית. ובכן, מה עשינו? אמרנו, שאנחנו יכולים להקים אתר אינטרנט, אנחנו יכולים להקים רשת מומחים, רשת חברתית, כדי להתחבר לרשת הממסד כדי לאפשר למדענים ולטכנולוגים להעביר מידע טוב יותר למשרד הפטנטים שיעזור בקבלת החלטות אלה. אנו הפעלנו את העבודה לנסיון בארה"ב, בריטניה, ויפן ואוסטרליה, ועכשיו אני שמחה לדווח שמשרד הפטנטים של ארצות הברית יחשוף בפני הציבור פתיחות אוניברסלית שלמה ומלאה, כך שכל הבקשות לפטנטים יהיו פתוחות להשתתפות אזרחית, בתחילת שנה זו.

השלב השני של התפתחות זו — כן. (מחיאות כפיים) מגיע להם מחיאות כפיים. (מחיאות כפיים)

השלב הראשון הוא בקבלה של מידע טוב יותר. השלב השני הוא לקבל מבחוץ כוח בקבלת ההחלטות. תקצוב משותף מיושם כבר מזה זמן רב בפוטו אלגרה, ברזיל. הם כעת מתחילים איתו ברובע 49 בשיקגו. רוסיה משתמשת בדפי ווי-קי כדי להביא לכתיבת חוקים יחד עם האזרחים כמו בליטא. ששם מתחילים לראות כוח מעל תפקודי הליבה הממשלתיים — הוצאות, חקיקה, קבלת ההחלטות — אז אנחנו נמצאים על הדרך למהפכת ממשל פתוח.

יש הרבה דברים שאפשר לעשות כדי להביא אותנו לשם. כמובן לפתוח את המידע הוא אחד, אך הדבר החשוב הוא ליצור הרבה יותר- ליצור, לאצור – הרבה יותר הזדמנויות לשיתופיות. הקטון, ומשטון, ועבודה עם נתונים כדי לבנות אפליקציות היא דרך שמובנת לאנשים כדי לעסוק ולהשתתף, כמו חבר מושבעים, אבל אנחנו עומדים להזדקק להרבה דברים נוספים כמו זה. ולכן אנחנו צריכים להתחיל עם האנשים הצעירים שלנו. שמענו בשיחות כאן ב- טד על אנשים שעוסקים בביו האקינג, והאקינג של הצמחים שלהם בעזרת ארדואינו, ומוזילה עושה את העבודה ברחבי העולם כדי לגרום לאנשים צעירים לבנות אתרי אינטרנט ולהפיק סרטוני וידאו. כשאנחנו מתחילים על-ידי כך שמלמדים אנשים צעירים שאנו לא חיים, בחברה פסיבית, חברה של "לקריאה בלבד", אך בחברה עם יכולות כתיבה, שבה יש לנו את הכוח לשנות את הקהילות שלנו,לשנות את המוסדות שלנו, זו העת שבה אנו מתחילים באמת להעלות את עצמנו על השביל לקראת חדשנות זו של ממשל פתוח, לקראת תנועה זו של ממשל פתוח, לקראת מהפכה זו של ממשל פתוח.

אז תנו לי לסיים ולומר שלדעתי הדבר החשוב שעלינו לעשות הוא לדבר על מהפכה זו ולדרוש אותה. אין לנו מילים, באמת, כדי לתאר אותה עדיין. מילים כמו שוויון והגינות והבחירות המסורתיות,דמוקרטיה, מונחים אלה אינם באמת חשובים עדיין. הם לא מספיק מהנים. הם לא מספיק מרגשים כדי שיגרמו לנו להית מעורבים בהזדמנות אדירה זו שמחכה לנו. אבל אני טוענת שאם אנו רוצים לראות את סוגי החידושים, חידושים מלאי תקווה ומלהיבים חידושים שאנו שומעים דיבורים עליהם כאן ב- TED, באנרגיה נקייה, בחינוך נקי, בפיתוח, אם אנחנו רוצים לראות את אלה מיושמים ואנו רוצים לראות אותם מתרוממים, אם אנחנו רוצים לראות אותם הופכים להיות הממשל של מחר, אנו חייבים כולנו להשתתף, אנו חייבים להיות מעורבים. אנו חייבים לפתוח את המוסדות שלנו, ובדומה לעלה עלינו לאפשר לחומרים המזינים לזרום לתוך הגוף הפוליטי שלנו. לתוך התרבות שלנו, ליצור מוסדות פתוחים ליצור דמוקרטיה חזקה, מחר טוב יותר. תודה. (מחיאות כפיים)