ההרפתקה מונעת כוח השמש של ברטרנד פיקארד

טוב, למדתי הרבה דברים על כדורים פורחים, בעיקר בסוף הטיסות האלה מסביב לעולם שעשיתי עם בריאן ג'ונס. כשצילמתי את התמונה הזו, החלון היה קפוא בגלל הלחות בלילה. ובצד השני היתה השמש הזורחת. אז, אתם רואים שבצד השני של הקרח יש לכם את הלא ידוע, יש לכם את הלא מובן מאליו, יש את הלא נראה, בשביל האנשים שלא מעיזים לעבור דרך הקרח.

יש כל כך הרבה אנשים שמוכנים לסבול בקרח שהם מכירים במקום לקחת את הסיכון ולעבור דרך הקרח כדי לראות מה יש בצד השני. ואני חושב שזו אחת הבעיות העיקריות של החברה שלנו, אנחנו לומדים, אולי לא הקהל המפורסם של TED, אבל כל כך הרבה אנשים אחרים לומדים שהבלתי ידוע, הספקות, סימני השאלה הם מסוכנים. ואנחנו צריכים להתנגד לשינוי. צריך לדאוג שהכל יהיה תחת שליטה. אבל, הבלתי ידוע הוא חלק מהחיים.

וריחוף בכדורים פורחים היא מטאפורה מעולה לנושא. מפני שבכדור הפורח, כמו בחיים, אנחנו הולכים הרבה בכיוונים לא מתוכננים. אנחנו רוצים ללכת בכיוון מסויים, אבל הרוח דוחפת אותנו לכיוון אחר, כמו בחיים. וכל עוד אנחנו נלחמים אופקית, נגד החיים, נגד הרוחות, נגד מה שקורה לנו, החיים הם סיוט.

איך אנחנו מכוונים את הכדור הפורח? ע"י הבנה שהאטמוספרה מורכבת משכבות שונות של רוח שלכל אחת יש כיוון שונה. אז, אנחנו מבינים שאם אנחנו רוצים לשנות את הכיוון שבו אנחנו עפים, בחיים, או בכדור הפורח, אנחנו צריכים לשנות גובה. שינוי גובה, בחיים, אומר לעלות לרמה פסיכולוגית, פילוסופית, רוחנית אחרת. אבל איך אנחנו עושים את זה?

בכדור הפורח, או בחיים, איך אנחנו משנים את הגובה ? איך אנחנו עוברים מהמטאפורה למשהו שאנחנו באמת יכולים פרקטית להשתמש בו כל יום? אז, בכדור פורח זה קל, יש לנו זבורית. וכשאנו זורקים את הזבורית אנחנו עולים. חול, מים, ציוד שכבר לא צריך. ואני חושב שככה גם צריך להיות בחיים.

אתם יודעים, כשאנשים מדברים על רוח חלוצית, הם לרוב מאמינים שחלוצים הם אלה עם הרעיונות החדשים. זה לא נכון. החלוצים הם לא אלה עם הרעיונות החדשים. מפני שזה כל כך קל להגיע לרעיונות חדשים. אם רק עוצמים את העיניים לרגע לכולנו מגיעים הרבה רעיונות חדשים לא, החלוץ הוא זה שמרשה לעצמו לזרוק הרבה זבורית. הרגלים, דברים בטוחים, אמונות, סימני קריאה, פרדיגמות, דוגמות. וכשאנחנו מצליחים לעשות זאת מה קורה? החיים הם כבר לא קו אחד שהולך לכיוון אחד במימד אחד, לא. החיים יהיו מורכבים מהרבה קווים אפשריים שהולכים בכל כיוון אפשרי בכל שלושת המימדים.

ורוח חלוצית תהייה בכל פעם שנרשה לעצמנו לחקור את הציר האנכי. כמובן לא רק כמו האטמוספירה בכדור הפורח, אלא בחיים עצמם. חקרו את הציר האנכי הזה, זאת אומרת חקרו את כל הדרכים לעשות, את כל הדרכים להתנהג, את כל הדרכים לחשוב, לפני שתמצאו את זו שלוקחת אתכם לכיוון שתרצו. זה מאוד פרקטי. זה יכול להיות בפוליטיקה. זה יכול להיות רוחנית. זה יכול להיות סביבתית, בכספים, בחינוך הילדים.

אני באמת מאמין שהחיים הם הרפתקה הרבה יותר גדולה אם נצליח לעשות פוליטיקה בלי השוחה בין האגף הימני והשמאלי. מפני שנשליך את הדוגמה הפוליטית. אני באמת מאמין שנצליח לשמור על הסביבה טוב יותר אם ניפטר - אם נשליך את הפונדמנטליסטיות שחלק מהירוקים הראו בעבר. ושאנחנו יכולים לכוון הרבה יותר גבוה רוחנית אם ניפטר מהדוגמות הדתיות. להשליך, כזבורית, כדי לשנות את הכיוון.

אלה בעצם דברים שאני מאמין בהם כבר זמן רב. אבל בעצם הייתי צריך לטוס מסביב לעולם בכדור פורח כדי להיות מוזמן לדבר על זה. (צחוק) (מחיאות כפיים) וברור שזה לא ברור איזה זבורית לזרוק ואיזה גובה לבחור. לפעמים אנחנו צריכים חברים, משפחה או פסיכיאטר. אז, בכדור פורח אנחנו צריכים חזאי, האיש שמחשב את הכיוון של כל שכבת רוח, ובאיזה גובה, כדי לעזור לטייס. אבל לפעמים זה מאוד פרדוקסלי.

כשבריאן ג'ונס ואני טסנו מסביב לעולם, החזאי ביקש מאיתנו, יום אחד, לטוס די נמוך, ומאוד לאט. וכשחישבנו חשבנו שלא נצליח לטוס מסביב לעולם במהירות הזו. אז, המרנו את פיו, טסנו הרבה יותר גבוה, ובמהירות כפולה.

והייתי כל כך גאה שמצאנו את זרם הסילון שהתקשרתי לחזאי, ואמרתי לו, " הי, אתה לא חושב שאנחנו טייסים טובים פה? אנחנו טסים במהירות כפולה משצפית." והוא אמר לי, " אל תעשו את זה, רדו מייד כדי להאט." ואני התחלתי להתווכח. אמרתי, "אני לא הולך לעשות את זה. אין לנו מספיק גז כדי לטוס כל כך לאט." והוא אמר לי, " כן, אבל עם הלחץ הנמוך שיש לשמאלכם אם תטוסו מהר מדי, תוך כמה שעות תפנו שמאלה ותגיעו לקוטב הצפוני." (צחוק) ואז הוא שאל אותי - וזה משהו שאני לעולם לא אשכח בחיי - הוא פשוט שאל אותי, " אתה הטייס הטוב שם למעלה. מה אתה באמת רוצה? לטוס מאוד מהר בכיוון הלא נכון, או לאט בכיוון הנכון ?" (צחוק) (מחיאות כפיים)

ובגלל זה צריך חזאים. בגלל זה צריך אנשים עם ראייה למרחק. וזה בדיוק מה שחסר בראייה הפוליטית העכשווית, בממשלות הפוליטיות. אנחנו שורפים, כמו ששמעתם, כל כך הרבה אנרגיה, בלי הבנה שדרך חיים נטולת קיימות כזו לא תוכל להחזיק הרבה זמן. אז, בסוף הנמכנו. האטנו, ועברנו רגעים של חרדה מפני שלא ידענו איך מעט הגז שהיה בכדור הפורח יאפשר לנו מסע של 45,000 קילומטר. אבל היה צפוי שיהיו לנו ספקות, שיהיו לנו פחדים. ופה בעצם ההרפתקה החלה.

כשטסנו מעל הסהרה והודו אלה היו חופשים קלים. הינו יכולים לנחות בכל מקום ולטוס הביתה במטוס. באמצע האוקיינוס הפסיפי, כשאין לך את הרוחות הטובות אתה לא יכול לנחות, אתה לא יכול לחזור. זה משבר. זה הרגע שאתה חייב להתעורר מדרך החשיבה האוטומטית. זה הרגע שאתה צריך לדרבן את הפוטנציאל הפנימי שלך, את היצירתיות. אז אתה זורק את כל הזבורית, את כל הדברים הבטוחים, כדי להתאים את עצמך למצב החדש.

ובעצם, שינינו לגמרי את תוכנית הטיסה שלנו. שינינו לגמרי את האסטרטגיה. ואחרי 20 יום נחתנו בהצלחה במצריים. אבל אם אראה לכם את התמונה הזו זה לא כדי להראות לכם כמה שמחים היינו. זה כדי להראות לכם כמה גז נשאר לנו בבקבוקים האחרוים. לקחנו איתנו 3.7 טון של פרופאן נוזלי. נחתנו עם 40 קילו.

כשראיתי את זה, הבטחתי לעצמי. הבטחתי שבפעם הבאה שאטוס מסביב לעולם תהיה ללא דלק בכלל. משוחרר מאנרגיה ממאובנים, כדי להיות בטוח, כדי לא להיות מאויים על ידי מד הדלק. לא היה לי מושג איך זה יהיה אפשרי. רק חשבתי שזה חלום שאני רוצה להגשים.

וכשהקפסולה של הכדור הפורח שלי הוצגה רשמית במוזאון התעופה והחלל בוושינגטון, ביחד עם המטוס של צ'רלס לינדברג עם האפולו 11, עם המטוס של האחים רייט, עם הX1 של צ'אק ייגר, באמת הייתה לי מחשבה אז. חשבתי, המאה העשרים באמת , הייתה גאונית. היא אפשרה לעשות את כל הדברים האלה. אבל זה לא יהיה אפשרי בעתיד יותר. זה לוקח יותר מדי אנרגיה. זה יעלה יותר מדי. זה יהיה אסור מפני שנצטרך לשמור על המשאבים הטבעיים שלנו. עוד כמה עשורים מעכשיו.

אז איך נוכל להנציח את הרוח החלוצית עם משהו שלא יהיה תלוי בדלקים מאובנים? וזה הרגע שבו הפרוייקט דחף סולארי באמת התחיל לנוע לי בראש. ואני חושב שזו גם מטאפורה יפה למאה ה21. רוח חלוצית צריכה להמשיך, אבל ברמה אחרת. לא לכבוש את כדור הארץ או החלל, לא עוד, זה כבר נעשה, אלא לשפר את איכות החיים. איך אנחנו יכולים לעבור את קרח הוודאות כדי להפוך את המופלא ביותר למציאות? מה שהיום לגמרי בלתי אפשרי - להיפטר מהתלות שלנו בדלקים מאובנים.

אם אתם אומרים לאנשים, אנחנו רוצים להיפטר מהתלות בדלקים מאובנים בעולם, אנשים יצחקו עליכם, חוץ מפה, מקום שאנשים מטורפים מוזמנים לדבר. (צחוק) אז, הרעיון שאם נטוס מסביב לעולם במטוס מונע אנרגיה סולארית, בלי שימוש בדלק בכלל, אף אחד לא יוכל להגיד בעתיד שזה בלתי אפשרי גם למכוניות, למערכות חימום, למחשבים וכו'.

מטוסים מונעים כוח סולארי הם לא חדשים. הם טסו בעבר, אבל ללא יכולת שימור אנרגיה, ללא סוללות. מה שאומר שהם הוכיחו יותר את המגבלות של אנרגיה מתחדשת מאשר את הפוטנציאל שלה. אם אנחנו רוצים להראות את הפוטנציאל, אנחנו צריכים לטוס יום ולילה. זה אומר לטעון את הסוללות בזמן הטיסה, כדי שנוכל לטוס בלילה על סוללות, ולהמשיך לטוס ביום למחרת. זה כבר נעשה, בטיסנים מונחי שלט, ללא טייסים.

אבל זו נשארה אנקדוטה מפני שהציבור לא יכול להזדהות עם זה. אני חושב שצריך טייס במטוס שיכול לדבר עם האוניברסיטאות, שיכול לדבר עם סטודנטים, שיכול לדבר עם פוליטיקאים בזמן הטיסה, ולהפוך את זה לחוויה אנושית. לזה, לצערנו, מוטת כנף של 4 מטר לא מספיקה. צריך מוטת כנף של 64 מטר. מוטת כנף של 64 מטר כדי להחזיק את הטייס, הסוללות, לטוס לאט עם מקדם אירודינמי טוב. למה? מפני שלא קל להחליף דלק. זה בטוח. ועם 200 מטרים מרובעים של כוח סולארי על המטוס, אנחנו יכולים לייצר אותה כמות אנרגיה כמו 200 נורות קטנות. זה אומר עץ חג מולד, עץ חג מולד גדול.

אז השאלה היא, איך אנחנו יכולים לשאת טייס מסביב לעולם עם מטוס שיש לו רק את כמות האנרגיה של עץ חג מולד? אנשים יאמרו לכם שזה לא אפשרי, וזו בדיוק הסיבה שאנחנו מנסים לעשות את זה. השקנו את הפרוייקט עם שותפי אנדרה בורשברג לפני שש שנים. יש לנו עכשיו 70 אנשים בצוות. עברנו את שלבי הסימולציה, עיצוב, חישוב, הכנת ההרכבה של אב הטיפוס הראשון. את זה השגנו אחרי שנתיים של עבודה. תא טייס, מדחף, מנוע. רק הגוף פה, זה כל כך קל, זה לא תוכנן על ידי אומן, אבל זה היה יכול להיות. 50 קילו לכל גוף המטוס עוד כמה קילו לקורות הכנף.

זה כל מבנה המטוס. ולפני חודש חשפנו אותו. אתם לא יכולים לתאר לעצמכם איך זה לצוות שעבד על זה 6 שנים להראות שזה לא רק חלום וחזון, שזה מטוס אמיתי. מטוס אמיתי שסוף סוף נוכל להציג.

ומה עכשיו ? המטרה עכשיו היא להמריא, בסוף השנה למבחן הראשון, אבל בעיקר שנה הבאה, באביב או בקיץ, להמריא, בכוח עצמי, בלי עזרה חיצונית, ללא גרירה, לטפס לגובה 9 קילומטר, ובאותו זמן לטעון את הסוללות, אנחנו מפעילים את המנועים, וכשמגיעים לרום מקסימלי, מגיעים לשעת הדמדומים. ושם תהיה מטרה אחת בלבד, רק אחת, להגיע לזריחה הבאה לפני שהסוללות יתרוקנו. (צחוק)

וזה בדיוק הסמל של העולם שלנו, אם המטוס כבד מדי, אם הטייס מבזבז אנרגיה, לעולם לא נצלח את הלילה. ובעולם שלנו, אם נמשיך להתפנק, לבזבז את משאבי האנרגיה שלנו, אם נמשיך לבנות דברים שצורכים יותר מדי אנרגיה כך שרוב החברות יגיעו לפשיטת רגל, זה ברור שלא נעביר את הכוכב לדור הבא בלי בעיות משמעותיות.

אז, אתם רואים שהמטוס הזה הוא יותר סמל. אני לא חושב שהוא יוביל 200 אנשים בשנים הקרובות. אבל כשלינדברג חצה את האטלנטי המשקל הספיק בדיוק לאדם אחד וקצת דלק. ואחרי 20 שנה היו 200 אנשים בכל מטוס שחצה את האטלנטי.

אז אנחנו חייבים להתחיל, ולהראות דוגמה. קצת כמו בתמונה כאן. זה ציור של מגריט, במוזאון בהולנד שאני אוהב כל כך. זו מקטרת, וכתוב עליה, "זו לא מקטרת." זה לא מטוס. זה סמל למה שאנחנו יכולים להשיג כשאנו מאמינים בבלתי אפשרי, כשיש לנו צוות, כשיש לנו רוח חלוצית, ובעיקר כשאנחנו מבינים שכל הדברים הידועים שיש לנו צריכים להיות מושלכים.

מה שמשמח אותי מאוד זה שבהתחלה חשבתי שנצטרך לטוס מסביב לעולם ללא דלק כדי שאנשים יבינו את המסר שלנו. ויותר ויותר אנחנו, מוזמנים מסביב לעולם עם אנדרה כדי לדבר על הפרוייקט, כדי לדבר כל הסמליות שבו, מוזמנים על ידי פוליטיקאים, על ידי פורומים לאנרגיה, כדי להראות שזה כבר לא לגמרי טיפשי לחשוב על להיפטר מהתלות בדלקים מאובנים.

אז, דרך הרצאות כמו זו היום, דרך ראיונות, דרך פגישות, המטרה שלנו היא להוסיף כמה שיותר אנשים לצוות. ההצלחה לא תגיע אם אנחנו "רק", נטוס מסביב לעולם במטוס מונע סולארית. לא, ההצלחה תבוא אם מספיק אנשים יונעו לעשות אותו דבר בחיים היומיומיים, לחסוך אנרגיה, לעבור לאנרגיה מתחדשת. וזה אפשרי. אתם יודעים, עם הטכנולוגיות שיש לנו היום אנחנו יכולים לחסוך 30 עד 50 אחוז מהאנרגיה במדינה ארופאית, ולפתור חצי מהשאר עם אנרגיה מתחדשת. זה משאיר 25 או 30 אחוז לנפט, גז, פחם, אנרגיה גרעינית, או אחרת. זה מקובל.

זו הסיבה שכל האנשים שמאמינים בסוג כזה של רוח מוזמנים להיות בצוות לנו. אפשר פשוט להיכנס ל SolarImpulse.com , להירשם רק כדי לקבל מידע על מה אנחנו עושים. אבל גם הרבה יותר, לקבל עצות, לתת הערות, להפיץ את הבשורה שזה אפשרי באוויר וברור שזה אפשרי על הקרקע.

וכל פעם שיש לנו קרח בעתיד, אנחנו צריכים לדעת שהחיים יהיו נפלאים, וההצלחה תהיה גדולה אם נעז להתגבר על הפחד שלנו מהקרח, לעבור דרך המכשול, לעבור דרך הבעיה, כדי לראות מה יש בצד השני. אז, אתם רואים, זה מה שאנחנו עושים בצד שלנו. לכל אחד יש מטרה, יש חלום, יש חזון.

השאלה שאני משאיר אותך איתה היא מה הזבורית שאתם רוצים להשליך? באיזה גובה אתם רוצים לטוס בחייכם, כדי להגיע להצלחה שאת רוצים להגיע אליה, להגיע לנקודה שבאמת שייכת לכם, עם הפוטנציאל שיש לכם, וזה שאתם באמת יכולים להגשים? מפני שהאנרגיה החלופית שיש לנו היא הפוטנציאל שלנו, והתשוקה שלנו. אז, בוא נלך על זה, ואני מאחל לכם הרפתקאה מוצלחת בכנפי העתיד, תודה רבה. (מחיאות כפיים)