באו לוטו: אשליות אופטיות מסבירות לנו איך אנו רואים

אני רוצה להתחיל במשחק וכדי לזכות במשחק כל מה שתצטרכו לעשות הוא לראות את המציאות שלפניכם כמו שהיא באמת. בסדר? אז, יש לנו פה שני לוחות עליהם עיגולים צבעוניים. צבע אחד העיגולים זהה בשני הלוחות, אוקיי? ואתם צריכים לומר לי איזה מהם.

עכשיו נצמצם את האפשרויות האפור, הירוק נגיד גם הכתום. אז, בהרמת יד - נתחיל עם הקל יותר - ירימו ידיים: כמה חושבים שזה האפור? באמת? אוקיי. כמה חושבים שזה הירוק? וכמה חושבים שזה הכתום? החלוקה שווה בערך.

אז בואו ונראה מה המציאות באמת. הנה הכתום. (צחוק) הנה הירוק. והנה האפור. (צחוק) אז, למי מיכם שראה את זה, אתם ראליסטים לגמרי. בסדר? (צחוק)

אז, זה די מדהים בעצם, לא? מפני שכמעט כל יצור חי פיתח את היכולת לגלות אור בדרך זו או אחרת. לכן, בשבילנו, לראות צבע זה אחד הדברים הפשוטים שהמוח עושה. ובכל זאת, אפילו ברמה הבסיסית הזו, ההקשר הוא הכל. מה שאני רוצה לדבר עליו זה לא שההקשר הוא הכל, אלא למה ההקשר הוא הכל. מפני שתשובה לשאלה זו אומרת לנו לא רק למה אנו רואים מה שאנו עושים, אלא מי אנחנו כפרט, ומי אנחנו כחברה.

אבל ראשית, עלינו לשאול שאלה נוספת, והיא, "למה יש צבע?" ובמקום לאמר לכם, אני פשוט אראה לכם. מה שאתם רואים כאן זו תמונה של ג'ונגל. ואתם רואים את המשטחים לפי כמות האור שמשטחים אלה מחזירים. עכשיו, האם מישהו מכם יכול לראות את הטורף שמתכוון לקפוץ עליכם? ואם עדיין לא ראיתם אותו, אתם מתים. בסדר? (צחוקים בקהל) האם מישהו יכול לראות אותו? מישהו? לא? עכשיו, הבה נראה את המשטחים לפי סוג האור שהם מחזירים. ועכשיו אתם רואים אותו.

אז, צבע מאפשר לנו לראות. את הדמיון וההבדלים בין המשטחים, לפי המנעד המלא של האור שהם מחזירים. אבל מה שעשיתם כרגע, במובנים רבים, הוא בלתי אפשרי מתמטית. למה? מפני שכמו שברקלי מספר לנו, אין לנו גישה ישירה לעולם הפיזי, אלא דרך החושים שלנו. והאור שמגיע לעיניים שלנו נקבע על ידי דברים רבים בעולם - לא רק צבע האובייקט אלא גם על ידי צבע האור, וצבע המרחב בינינו ובין האוביקטים. אם תשנו כל אחד מהפרמטרים האלה, תשנו את צבע האור המגיע לעינינו.

זו בעיה גדולה מפני שזה אומר שלאותה תמונה יכולות להיות מספר אינסופי של מקורות אפשריים בעולם האמיתי. אז הבה אראה לכם למה אני מתכון. דמינו שזה החלק האחורי של העין שלכם. ואלה שני הקרנות מהעולם. הן זהות בכל מובן. זהות בצורה, גודל, ותוכן ספקטרלי. הן זהות ככל שהעין יכולה לראות. ועדיין הן מגיעות משני מקורות שונים לחלוטין. זו שמימין מגיעה ממשטח צהוב, בצל, פונה לשמאל, דרך תווך ורדרד. זו משמאל מגיעה ממשטח כתום, בתאורה ישירה, פונה לימין, ונצפת דרך תווך כחלחל. שתי משמעויות שונות לחלוטין, שמביאות למידע זהה על הרשתית. ועם זאת זה המידע הרישתי בלבד שאנו מקבלים.

אז איך אנחנו רואים בכלל? אז, אם תזכרו משהו מ 18 הדקות הקרובות, תזכרו : את העובדה שהאור שמגיע לעינכם, המידע החושי, הוא חסר משמעות. מפני שהוא יכול להביע כל דבר. ומה שנכון למידע חושי נכון גם למידע בכלל. אין משמעות טבועה במידע. זה מה שאנו עושים במידע שמשנה.

אז, איך אנחנו רואים? אנחנו רואים על ידי למידה לראות. המוח פיתח את המגנון למציאת תבניות, מציאת יחסים, במידע ושיוך בין היחסים למשמעות התנהגותית, משמעות, על ידי אינטראקציה עם העולם. אנחנו מאוד מודעים לזה בתכונות יותר קוגניטיביות, כמו שפה. אני עומד לתת לכם כמה מחרוזות של אותיות. ואני רוצה שתקראו אותן בשבילי, אם תוכלו.

קהל: "האם אתם יכולים לקרוא את זה?" "אתם לא קוראים את זה" "מה אתם קוראים?"

באו לוטו: "מה אתם קוראים?" חצי מהאותיות חסרות. נכון? אין סיבה קודמת מדוע H צריך להופיע בין ה"W" וה "A". אבל אתם שמתם אחת שם. למה? מפני שלפי הסטטיסטיקה של נסיון העבר שלכם היה מועיל לנהוג כך. לכן עשיתם זאת שוב. ועדין אתם לא מוסיפים אות אחרי ה "T" הראשון. מדוע? מפני שזה לא היה מועיל בעבר. לכן לא תעשו זאת שוב.

אז תנו לי להראות לכם באיזו מהירות המוח שלנו מגדיר מחדש נורמליות. אפילו בדבר הפשוט ביותר שהמוח שלנו עושה, צבע. אז, אם אוכל לקבל את האורות מוחשכים כאן. הייתי רוצה שתשימו לב לכך ששתי סצנות המדבר זהות לחלוטין. אחת היא פשוט תמונת ראי של השניה. בסדר? עכשיו הייתי רוצה שתביטו בנקודה ההיא בין הירוק והאדום. בסדר? ואני רוצה שתבהו בנקודה. אל תביטו בשום דבר אחר. ואנו נביט בה למשך כ30 שניות. שזה מעט בזבוז בהרצאה של 18 דקות. (צחוק)

אבל אני באמת רוצה שתלמדו. ואני אסביר לכם - אל תסתכלו לשום מקום אחר - ואני אסביר לכם מה קורה בתוך הראש שלכם. המוח שלכם לומד. והוא לומד ששדה הראיה הימני נמצא בתאורה אדומה; שדה הראיה השמאלי נמצא בתאורה ירוקה. זה מה שהוא לומד. בסדר? עכשיו, כשאגיד לכם, אני רוצה שתביטו בנקודה בין שתי תמונות המדבר. אז למה שלא תעשו זאת עכשיו? (צחוק) אפשר לקבל את האורות בחזרה?

אני מבין מהתגובה שהן כבר לא נראות זהות. נכון? (תשואות) מדוע? מפני שהמוח שלכם רואה את אותו מידע כאילו הימני עדיין בתאורה אדומה. והשמאלי עדיין בתאורה ירוקה. זה הנורמלי החדש שלכם.

אז, מה זה אומר על ההקשר? זה אומר שאני יכול לקחת את שני הריבועים הזהים האלה, אני יכול לשים אותם בסביבות כהות ובהירות. ועכשיו זה שבסביבה הכהה נראה בהיר מזה בסביבה הבהירה. מה שמשמעותי הוא לא שפשוט הסביבות הכהה והבהירה משנות. אלא מה המשמעויות בעבר של הסביבה הכהה והבהירה.

אז אראה לכם למה אני מתכוון. כאן יש לנו את אותה אשלייה בדיוק. יש לנו כאן שתי לוחיות זהות, בצד שמאל, אחת בסביבה כהה. ואותו דבר בצד ימין. עכשיו, מה שאני עומד לעשות זה לראות את שתי הסצנות. אבל אני לא עומד לשנות דבר בשתי הקופסאות. חוץ מהמשמעות שלהן. ותראו מה קורה לתפיסה שלכם.

שמו לב שבצד שמאל שתי הלוחיות נראות כמעט לחלוטין הפוכות: אחת מאוד בהירה ואחת מאוד כהה. בסדר? לעומת זאת, בצד ימין, שתי הלוחיות נראות כמעט זהות. ועדיין יש אחת על רקע כהה, ואחת על רקע בהיר. למה? מפני שאם הלוחית בצל ההוא היו באמת בצל, ומחזירות את אותה כמות של אור לעין כמו זו שמחוץ לצל, היא היתה צריכה להיות מחזירת אור טובה יותר - פשוט חוקי הפיזיקה. לכן אתם רואים את זה כך.

לעומת צד ימין, שם המידע אחיד כששתי הלוחיות נמצאות תחת אותו אור. אם הן נמצאות תחת אותו אור, ומחזירות את אותה כמות אור לעין שלכם, אז הן צריכות להיות מחזירות אור באותה מידה. לכן אתם רואים אותן כך. מה שאומר שאנחנו יכולים לאחד את כל המידע הזה וליצור אשליות מאוד חזקות.

את זו יצרתי לפני כמה שנים. ותשימו לב שרואים לוחית חומה כהה על הפן העליון. ולוחית כתומה בהירה בצד. זו המציאות התפיסתית שלכם. המציאות הפיסית היא ששתי הלוחיות זהות.

כאן תראו ארבע לוחיות אפורות בצד שמאל, שבע לוחיות אפורות בצד ימין. אני לא עומד לשנות את הלוחיות האלה בכלל. אבל אני עומד לחשוף את שאר הסצנה. ותראו מה קורה לתפיסה שלכם. ארבע הלוחיות הכחולות משמאל הן אפורות. ושבע הלוחיות הצהובות לימין הן גם אפורות. הן זהות. בסדר? לא מאמינים לי? בו נראה שוב.

מה שנכון לצבע נכון גם לתפיסה המורכבת של תנועה. אז כאן יש לנו - בא נסובב את זה - יהלום. ומה שאני עומד לעשות, אני אחזיק את זה כאן, ואני אסובב אותו. וכולכם, כנראה תראו אותו מסתובב לכיוון הזה. עכשיו אני רוצה שתמשיכו להביט בו. הזיזו את העיניים שלכם, מצמצו, אולי תעצמו עיין אחת. ופתאום הוא יתהפך ויתחיל להסתובב לכיוון השני. כן? הרימו את הידיים אם ראיתם את זה. כן? המשיכו למצמץ. כל פעם שתמצמצו הוא יחליף כיוון. בסדר? אז אני יכול לשאול אתכם, לאיזה כיוון הוא מסתובב? איך אתם יודעים? המוח שלכם לא יודע. מפני ששני הכיוונים אפשריים במידה שווה. אז תלוי לא אתם מסתכלים, זה מתחלף בין שתי האפשרויות.

האם אנחנו היחידים שרואים אשליות ? התשובה לשאלה היא לא. אפילו הדבורה היפיפיה, עם מליון תאי מוח בלבד, שזה פי 250 תאים פחות ממה שיש לכם על הרשתית, רואה אשליות, ועושה דברים מסובכים שאפילו המחשבים המשוכללים ביותר שלנו לא יכולים לעשות. אז במעבדה שלי, אנחנו כמובן עובדים עם דבורים. מפני שאנחנו יכלים לשלוט בחוויה שלהן באופן מלא, ולראות איך זה משנה את מבנה המוח שלהן. ואנחנו עושים זאת במה שאנחנו קוראים לו מטריצת הדבורים.

וכאן יש לכם את הכוורת. אתם יכולים לראות את המלכה, הדבורה הגדולה במרכז. כל אלו הן בנותיה, הביצים. והו הולכות הלוך ושוב בין הכוורת והזירה, דרך הצינור הזה. ואתם תראו אחת מהדבורים יוצאת מכאן. אתם רואים שיש עליה מספר קטן? כן יש עוד אחת שיוצאת. גם עליה יש מספר. עכשיו, הן לא נולדות ככה. בסדר? אנחנו מוציאים אותן, שמים אותן במקרר, והן נרדמות. ואז אפשר להדביק מספרים קטנים עליהן. (צחוק)

ועכשיו בניסוי הזה הן מתוגמלות אם הן עפות לפרח הכחול. והן נוחתות על הפרח. הן מכניסות את הלשון שלהן, שנקראת פרובוסיס, והן שותות מי סוכר. עכשיו היא שותה כוס מים שהיא כזאת גדולה לנו, היא תעשה זאת שלוש פעמים, ואז תעוף. ולפעמים הן לומדות לא לעוף לכחול, אלא למקום שאליו עפות הדבורים האחרות. אז הן מחקות אחת את השניה. הן יכולות לספור עד חמש. הן מסוגלות לזהות פרצופים. וכאן היא יורדת בסולם. והיא תכנס לכוורת, ותמצא תא דבש ריק, ותקיא לתוכו, וזה דבש. (צחוק)

עכשיו תזכרו - (צחוק) - היא אמורה ללכת לפרחים הכחולים. אבל מה הדבורים האלה עושות בפינה הימנית העליונה? נראה שהן עפות לפרחים הירוקים. עכשיו, האם הן טועות? והתשובה לשאלה היא לא. אלה בעצם פרחים כחולים. אבל אלה פרחים כחולים תחת תאורה ירוקה. אז הן משתמשות ביחס בין הצבעים כדי לפתור את הבעיה. שזה בדיוק מה שאנחנו עושים.

אז, אשליות משמשות אותנו פעמים רבות, ביחוד באומנות, במילים של אומן עכשוי יותר, "להדגים את השבריריות של החושים שלנו." בסדר, זה שטות לחלוטין. החושים לא שבריריים. ואם הם היו, אנחנו לא היינו כאן. במקום זאת, צבעים מספרים לנו משהו שונה לחלוטין, שהמוח לא התפתח לראות את העולם כמו שהוא. אנחנו לא יכולים. במקום זאת, המוח התפתח לראות את העולם בצורה שהיתה יעילה בשבילנו בעבר. והצורה שאנו רואים היא על ידי הגדרה קבועה מחדש של נורמליות.

אז איך אנחנו יכולים לקחת את הפלסטיות המדהימה של המוח ולגרום לאנשים לחוות את העולם בצורה אחרת? ובכן, אחת הדרכים שאנו עושים זאת במעבדה והסטודיו שלי היא לתרגם את האור לצליל ואנחנו מאפשרים לאנשים לשמוע את העולם הויזואלי. והם יכולים לנווט בעולם בעזרת האוזניים.

הנה דוד, בצד ימין. והוא מחזיק מצלמה. בצד שמאל רואים את מה שהמצלמה רואה. ואתם תראו קו, קו חלש עובר לרוחב התמונה. הקן מחולק ל32 ריבועים. בכל ריבוע אנחנו מחשבים את הצבע הממוצע. ואז אנחנו פשוט מתרגמים אותו לצליל. ועכשיו הוא עומד להסתובב, לעצום את עיניו, ולמצוא צלחת על הרצפה, עם עיניים עצומות.

הוא מוצא אותה. מדהים. נכון? אז לא רק שאנחנו יכולים ליצור תותב לאנשים עם בעיות ראיה, אנחנו גם יכולים לחקור איך אנשים פשוטו כמשמעו מבינים את העולם. אבל אנחנו יכולים לעשות דבר נוסף, אנחנו יכולים ליצור מוסיקה עם צבע. אז, בעבודה עם ילדים, הם יוצרים תמונות, במחשבה על איך התמונות שאתם רואים ישמעו אם תוכלו להאזין להן. ואז אנחנו מתרגמים את התמונות האלה. וזו אחת מהתמונות. וזה ילד בן שש שמלחין מוזיקה לתזמורת 32 כלים. וכך זה נשמע. אז, ילד בן שש. בסדר?

עכשיו, מה כל זה אומר? מה שזה מציע זה שאף אחד לא צופה מחוץ לטבע. בסדר? אנחנו לא מוגדרים על ידי התכונות המרכזיות שלנו, על ידי החלקים שמרכיבים אותנו. אנחנו מוגדרים על ידי הסביבה והאינטראקציה שלנו עם הסביבה על ידי האקולוגיה שלנו. והאקולוגיה היא בהכרח יחסית, הסטורית ואמפירית. אז מה שארצה לסיים איתו נמצא כאן. מפני שמה שאני באמת מנסה לעשות הוא לחגוג את אי הודאות. מפני שאני חושב שרק דרך אי הודאות מגיע פוטנציאל ההבנה שלנו.

אז, אם חלק מכם עדיין מרגישים יותר מדי בטוחים, הייתי רוצה להדגים את זה. אז, אם נוכל להחליש את האורות. ומה שיש לנו כאן - האם כולם יכולים לראות 25 משטחים סגולים בצד שמאל, ו 25 משטחים, נקרא להם צהבהבים, בצד ימין? אז, עכשיו מה שהייתי רוצה לעשות: אני עומד לשים את תשעת המשטחים האמצעיים כאן תחת תאורה צהובה ע"י הוספת פילטר מאחוריהם. בסדר, עכשיו אתם יכולים לראות שזה משנה את האור שיוצא משם. נכון? מפני שהאור עובר עכשיו דרך פילטר צהבהב ואז דרך פילטר סגלגל. אני עומד לעשות את ההפך בצד שמאל. אני עומד לשים את תשעת המשטחים באמצע תחת תאורה סגולה.

עכשיו, חלק מכם יבחינו שהתוצאה של זה היא שהאור שיוצא דרך תשעת האמצעיים בצד ימין, השמאל שלכם, זהה לחלוטין לאור שיוצא דרך תשעת האמצעיים מימין. הסכמנו? כן? בסדר, אז הם זהים לחלוטין. הבה נמשוך את הכיסויים. עכשיו תזכרו, אתם יודעים שתשעת האמצעיים זהים לחלוטין. האם הם נראים זהים? לא. השאלה היא, "האם זו אשליה?" ואני אשאיר אתכם עם זה. אז, תודה רבה לכם (מחיאות כפיים)