באבה שיוו: לפעמים טוב לוותר על מושב הנהג

ברצוני להתחיל בנימה קודרת מעט. שנת 2007, לפני חמש שנים, אובחן אצל אשתי סרטן השד, שלב 2ב'. ובמבט לאחור, החלק המציק ביותר של אותה התנסות היה לא רק הביקורים בבית החולים-- שהיו מאד מכאיבים עבור אשתי, ומובן שכך. ואפילו לא ההלם הראשוני של הידיעה שיש לה סרטן השד, והיא רק בת 39, בלי שום היסטוריה של סרטן במשפחתה.

החלק הכי מחריד ומייסר בכל ההתנסות ההיא היה זה שקיבלנו החלטות על גבי החלטות בשאלות שהוטחו בנו. האם לבצע כריתת-שד? האם לבצע כריתת-גידול? האם לנקוט בטיפול תוקפני יותר? לאור העובדה שזה היה שלב 2ב' עם כל תופעות הלוואי שלו? או אולי לנקוט בטיפול תוקפני פחות? והופעל עלינו לחץ להחליט מצד הרופאים.

אולי תשאלו, מדוע הרופאים עשו זאת? תשובה פשטנית תהיה, שהרופאים עושים זאת כדי להגן על עצמם מבחינה חוקית. לדעתי זה פשטני מדי. מדובר ברופאים בעלי כוונות טובות, חלקם הפכו לידידים טובים מאד. כנראה שהם פשוט פעלו בהתאם לתבונה שהונחלה במרוצת הדורות, האומרת שכאשר מקבלים החלטות, במיוחד החלטות חשובות, מוטב להיות האחראי, מוטב להיות בשליטה, מוטב להימצא במושב הנהג.

ואין ספק שהיינו במושב הנהג וקיבלנו את כל ההחלטות, ואני רוצה לומר לכם, אם מישהו מכם היה במצב הזה: זו חוויה כואבת ומציקה ביותר. וזה גרם לי לתהות אם יש איזה תוקף לאמירה הזו, שכאשר מקבלים החלטות מוטב להתיישב במושב הנהג, ליטול אחריות, להיות בשליטה? או שבהקשרים מסוימים כדאי הרבה יותר לשבת במושב הנוסע ולהניח למישהו אחר לנהוג? למשל, יועץ פיננסי מהימן, או רופא אמין, וכדומה. ומכיוון שאני חוקר את התהליך האנושי של קבלת החלטות, אמרתי, הבה ואערוך כמה מחקרים כדי למצוא כמה תשובות.

והיום אשתף אתכם באחד המחקרים האלה. אז תארו לעצמכם שכולכם משתתפים במחקר הזה. ברצוני לומר לכם שמה שתעשו במחקר הוא לשתות כוס תה. אם אתם תוהים מדוע, מיד אגלה לכם. אתם תפתרו מספר חידות, ומיד אראה לכם דוגמאות של החידות האלה. וככל שתפתרו יותר חידות, יגדל הסיכוי שלכם לזכות בפרסים.

אז מדוע עליכם לשתות תה? מדוע? זה מאד הגיוני. כדי לפתור את החידות ביעילות, אם תחשבו על זה, המוח שלכם צריך להיות בו-זמנית בשני מצבים. נכון? עליו להיות ערני, והקפאין מאד עוזר לכך. ובו-זמנית עליו להיות רגוע. לא סוער, רגוע. ולכך מועיל מאד הבבונג.

עכשיו מגיע מערך המחקר הבין-קבוצתי מבנה הא"ב, בדיקת הא"ב. כעת נחלק אתכם באופן מקרי לאחת משתי קבוצות. תארו לעצמכם שעובר כאן קו דמיוני, כל אלה שכאן יהיו קבוצה א', וכל אלה שכאן יהיו קבוצה ב'.

לגביכם, מה שאעשה הוא להראות לכם שני סוגי תה, ואבקש אתכם, לבחור את התה שלכם. תבחרו איזה תה אתם מעדיפים. באפשרותכם להחליט מה יהיה מצבכם המנטלי: אני בוחר תה עם קפאין או אני בוחר תה בבונג. כך שאתם האחראיים, השליטה בידכם, אתם היושבים במושב הנהג.

ולכם אראה שני סוגי תה, אבל אינכם יכולים לבחור. אתן לכם אחד מהם, וזיכרו: אני אבחר באחד משני סוגי התה עבורכם בצורה אקראית. ואתם תדעו זאת. אם תחשבו על זה, זהו תרחיש קיצוני, כי בעולם האמיתי, בכל פעם שאתם בוחרים לשבת במושב הנוסע, לעתים קרובות הנהג הוא מישהו שיש לכם אמון בו, מומחה וכדומה. כך שזהו תרחיש קיצוני.

כעת כולכם תשתו את התה. דמיינו שאתם שותים כעת את התה, נחכה עד שתסיימו לשתות. נמתין עוד 5 דקות עד שהרכיבים יתחילו להשפיע.

כעת תקבלו 30 דקות להשלים 15 חידות. הנה דוגמה לחידות שתפתרו. מישהו מוכן לנחש מה זה?

(קהל: "פלפיט") באבה שיוו: וואו! יפה מאד. אילו אתה, שידעת את התשובה, היית המשתתף, היינו מכיילים את רמת הקושי של החידות לפי המומחיות שלך. כי חשוב לנו שהחידות תהיינה קשות. אלו חידות ערמומיות, כי הנטייה הראשונית היא לומר "טוליפ", ואז עליכם לצאת מהתקיעות. נכון? אז אלה הותאמו לדרגת המומחיות שלכם. כי חשוב לנו שהן תהיינה קשות, ומיד אומר לכם מדוע.

הנה דוגמה נוספת. מישהו יודע? זה הרבה יותר קשה.

(קהל: "אימברק"). ב"ס: נכון, וואו, נכון. נכון. אז גם זה קשה. תחילה הייתם אומרים "קאמבר", ואז הייתם ממשיכים ל"מאייקר", וכן הלאה, ורק אז הייתם יוצאים מהתקיעות.

בסדר. כעת יש לכם 30 דקות לפתור את 15 החידות האלה. והשאלה שאנו שואלים כאן היא במונחים של תוצאה, במונחי מספר החידות שנפתרו, האם אתם, שיושבים במושב הנהג, תפתרו יותר חידות, כי אתם בשליטה, ויכולתם לבחור בסוג התה שלכם, או שאתם תנצחו, במונחי מספר החידות הפתורות? ובאופן שיטתי, מה שנוכיח בעזרת סדרת מחקרים, הוא שאתם, הנוסעים, למרות שסוג התה נבחר עבורכם אקראית, תפתרו יותר חידות מאשר אתם, הנהגים.

אנו מבחינים בדבר נוסף, והוא שאתם לא רק פותרים פחות חידות, אלא גם משקיעים פחות במשימה. פחות מאמץ, פחות עקשנות, וכדומה. איך יודעים זאת? יש לנו שני מדדים אובייקטיביים. האחד, מה הזמן הממוצע שהשקעתם בנסיון לפתור את החידות? אתם תקדישו פחות זמן מאשר אתם. שנית, יש לכם 30 דקות לפתור אותם. האם תנצלו את כל ה-30 דקות או האם תוותרו לפני תום הזמן? אתם כנראה תוותרו לפני תום ה-30 דקות, בהשוואה אליכם. אז אתם משקיעים פחות, ולכן התוצאה היא פחות חידות פתורות.

וזה מביא אותנו לשאלה: מדוע זה קורה? ובאילו מצבים, מתי נראה דפוס תוצאות כזה, שהנוסע משיג תוצאות טובות ועדיפות יותר בהשוואה לנהג?

הכל קשור לרגע בו אתם ניצבים בפני "אינק"ה" אלה ראשי-תיבות שמתייחסים לאופי המשוב שאתם זוכים לו אחרי שקיבלתם החלטה. ואם תחשבו על זה, במשימת החידות הזו, זה יכול לקרות בהשקעות בבורסה, זה מאד הפכפך שם, זה עשוי להיות במצב רפואי-- המשוב כאן הוא מיידי. אתם יודעים מהו המשוב: אם פתרתם את החידות או לא.

נכון? שנית, הוא שלילי. זיכרו שהסיכויים הם לרעתכם. במונחי רמת הקושי של החידות האלה. וזה עשוי לקרות בתחום הרפואי. למשל, בשלב מוקדם מאד בטיפול, הדברים הם שליליים, המשוב, לפני שהם משתפרים. נכון? זה עשוי לקרות בבורסה. בורסה הפכפכה, קבלת משוב שלילי שגם הוא מיידי. והמשוב בכל המקרים האלה הוא ממשי. הוא לא דו-משמעי. אתם יודעים אם פתרתם או לא.

ובנוסף למיידיות הזו, לשליליות, לממשיות הזו, יש לכם גם תחושת אקטיביות. אתם האחראיים להחלטתכם. אז מה אתם עושים? מתמקדים בבחירה הקודמת, ואומרים, הייתי צריך לבחור בסוג התה השני.

[צחוק]

זה זורע בהחלטתכם ספק, מפחית את בטחונכם בהחלטתכם, מפחית את בטחונכם בביצועיכם, כלומר בנוגע לפתרון החידות. ולכן גם תשקיעו פחות במשימה, תפתרו פחות חידות ותשיגו תוצאה גרועה בהשוואה אליכם.

וזה עלול לקרות בתחום הרפואי, אם תחשבו על זה. נכון? חולה שיושב במושב הנהג, למשל. פחות השקעה, כלומר היא או הוא יהיו פחות כשירים ופעילים גופנית כדי לזרז את תהליך ההחלמה, מה שמומלץ לעתים קרובות. ודאי לא הייתם רוצים בכך. ולכן קורה שאתם ניצבים בפני "אינק"ה" כשהמשוב עתיד להיות מיידי, שלילי, ממשי, ויש לכם תחושת אקטיביות, כשעדיף בהרבה אילו ישבתם במושב הנוסע והנחתם למישהו אחר לנהוג.

התחלתי בנימה קודרת. ברצוני לסיים בנימה עליזה יותר. עברו כבר 5 שנים, מעט יותר מ-5 שנים, והבשורות הטובות, תודה לאל, הן שהסרטן לא חזר.

אז הכל הסתיים בטוב, אך מה שלא ציינתי הוא, שבשלב מוקדם מאד בטיפול שלה, אשתי ואני החלטנו לעבור למושב הנוסע. וזה שינה הרבה מאד מבחינת שלוות הנפש שהתלוותה לכך. יכולנו להתמקד בהחלמתה. הנחנו לרופאים לקבל את כל ההחלטות, לתפוס את מושב הנהג.

תודה לכם.

[מחיאות כפיים]