אנדרו מוונדה נותן נקודת מבט חדשה על אפריקה

אני מאוד מאוד שמח להיות בין כמה מ -- התאורה מפריעה מאוד לעינים שלי והיא גורמת להשתקפות על המשקפיים שלי. אני מאוד מאושר ומתכבד להיות בין אנשים מאוד מאוד חדשנים ונבונים. האזנתי לשלושת הדוברים הקודמים, ונחשו מה קרה? כל דבר שתיכננתי להגיד הם כבר אמרו, וזה מרגיש כאילו אין לי עוד מה להוסיף.

(צחוק)

אך יש אימרה בתרבות שלי שאומרת אם העלה נושר מהעץ בלי לומר משהו, המשמעות היא שהעלה צעיר מדי. ולכן -- ומכיוון שאני כבר לא צעיר אלא אני כבר מבוגר -- אז בכל זאת אומר משהו.

אנחנו מארחים את הכנס הזה ברגע מתאים במיוחד בגלל שכנס אחר מתקיים כרגע בברלין. זהו המפגש של ארגון המדינות המתועשות (G8). ההצעה של הארגון לפתרון הבעיות של אפריקה צריכה להיות הגברה מסיבית של סיוע, משהו בסגנון תוכנית מרשל. למרבה הצער, אני אישית לא מאמין בתוכנית מרשל. הסיבה הראשונה, היא בגלל שהיתרונות של תוכנית מרשל היו מוגזמים. המרוויחים העיקריים מהתוכנית היו גרמניה וצרפת, וזה היווה רק 2.5 אחוזים מהתוצר שלהם. מדינה אפריקאית ממוצעת מקבלת סיוע חוץ ברמה של 13, 15 אחוזים מהתמ"ג שלה, זוהי העברת כספים חסרת תקדים ממדינות עשירות למדינות עניות.

אבל ברצוני לומר שישנם שני דברים שעלינו לחבר. כיצד התקשורת מציגה את אפריקה במערב, ועל ההשלכות של זה. על ידי הצגת ייאוש, חוסר אונים וחוסר תקווה, התקשורת אומרת את האמת על אפריקה, ושום דבר מלבד האמת. אך עם זאת התקשורת לא מספרת לנו את כל האמת במלואה. בגלל שייאוש, מלחמת אזרחים ורעב, למרות שכל אלה הם חלק בלתי נפרד מהמציאות שלנו באפריקה, זוהי לא המציאות היחידה. ושנית זהו צמצום המציאות.

באפריקה ישנם 53 מדינות. קיימת מלחמת אזרחים רק בשש מדינות מתוכם, כלומר התקשורת מכסה רק שש מדינות. לאפריקה יש מגוון אפשרויות עצום שלא מצליחות לנווט דרך הרשת של היאוש והחוסר אונים שהתקשורת המערבית מציגה לקהל שלה. אבל האפקט של הצגה זו, הוא כדי למשוך אהדה. הוא מושך רחמים, הוא מושך אל משהו שנקרא צדקה. וכתוצאה מכך, נקודת המבט המערבית על הדילמה הכלכלית האפריקאית מוצגת בצורה שגויה. זה נגרם כתוצאה של מחשבה על אפריקה כמקום של ייאוש. מה אנחנו צריכים לעשות עם זה ? עלינו לתת אוכל לרעבים. עלינו לתת תרופות לחולים. עלינו לשלוח כוחות לשמירת השלום שישרתו את מי שעומדים בפני מלחמת אזרחים. ובתהליך הזה אפריקה נפרדת מהיוזמה העצמית שלה.

אני רוצה להגיד שחשוב להכיר שלאפריקה יש חולשות מהייסוד שלה. אך באותה מידה, יש לה המון אפשרויות מלאות פוטנציאל. עלינו לתת חשיבה חדשה לאתגרים שעומדים בפני אפריקה מאתגר של ייאוש, ייאוש שנקרא צמצום העוני, לאתגר של תקווה. אנחנו נגדיר זאת כאתגר של תקווה, וזה שווה יצירה. האתגר המוצב בפני כל מי שמתעניין באפריקה זה לא האתגר לצמצום העוני. זה צריך להיות אתגר ליצירת רווחה.

ברגע שאנו נשנה את שני הדברים הללו -- אם אתם אומרים שאפריקה ענייה והם צריכים לצמצם את העוני, אתם בתוך מוסד בינלאומי של כוונות טובות אשר נע בכיוון היבשת, אך עם מה? תרופות לעניים ואוכל לאנשים הרעבים, וכוחות שמירת שלום לאלה שמתמודדים אל מול מלחמת אזרחים. ובתוך התהליך הזה אף אחד מאלה לא באמת פרודקטיבי. כי אז אתם מטפלים בסימפטומים, ולא בבעיות היסודיות של אפריקה. לשלוח ילדים לבית הספר ולתת להם תרופות, גבירותי ורבותי, זה לא יוצר רווחה עבורם. רווחה היא פונקציה של הכנסה, והכנסה מגיעה מכך שמוצאים הזדמנות מסחר טובה, או עבודה עם תשלום טוב.

עכשיו, שאנחנו מתחילים לדבר על יצירת רווחה באפריקה, האתגר השני יהיה, מי הם יוצרי הרווחה בכל חברה? הם יזמים, וכמו שאומרים לנו תמיד בערך ארבעה אחוזים מהאוכלוסייה הם כאלה, ושש עשרה אחוז הם חקיינים. אבל גם אלה מצליחים ליצור עבודה יזמית איכותית. אז איפה נשקיע את הכסף? אנחנו צריכים להשקיע את הכסף במקום שהוא יכול לגדול בצורה פרודקטיבית. תמיכה בהשקעות פרטיות באפריקה, מקומיות וזרות כאחד. תמיכה במכוני מחקר, בגלל שידע הוא חלק חשוב ביצרת רווחה.

אבל מה עושה הקהילה התורמת עם אפריקה היום? הם זורקים סכומים גדולים של כסף על בריאות כללית, על השכלה כללית, על הקלה ברעב. היבשת כולה הפכה להיות מקום של ייאוש, עם דרישה לצדקה. גבירותי ורבותי, האם מישהוא מכם יכול לספר לי על שכן, חבר או מכר שאתם מכירים, שנהייה עשיר מקבלת תרומות? על-ידי החזקת קערה קטנה ולהתחנן לכסף? האם למישהוא בקהל יש מכר שכזה? האם מישהוא מבינכם מכיר מדינה שהתפתחה בעקבות הנדיבות והטוב לב של אחרים? ובכן, בגלל שאני לא רואה ידים מונפות באוויר, כנראה שאני באמת צודק.

(בונו - נכון!)

אנדרו מוונדה: אני רואה שבונו מכיר מדינה כזו. איזו מדינה זאת?

בונו : זה משהו עם שם אירי.

(צחוק)

בונו: (לא ברור)

תודה רבה לך, אבל תן לי להגיד לך משהו, שחקנים חיצוניים יכולים רק להגיש לך את ההזדמנות. היכולת לנצל את ההזדמנות הזו ולהפוך אותה ליתרון תלויה ביכולת הפנימית שלך לקבל אותה. אפריקה קיבלה המון הזדמנויות, הרבה מהם לא היו לעזר רב. למה ? משום שחסר לנו מסגרת מדינית ממוסדת ומסגרת של מדיניות שיכולה לאפשר לנו להנות מיחסי החוץ שלנו. אני אתן לך דוגמא.

במסגרת הסכם קוטונו, המוכרת בשם אמנת לומה, מדינות אפריקאיות קיבלו הזדמנות על-ידי מדינות אירופאיות לייצוא של סחורות ללא מיסים לשוק האירופאי. המדינה שלי, אוגנדה, קיבלה בקשה לייצוא של 50 אלף טון של סוכר לשוק האירופאי. עדיין לא שלחנו אפילו קילוגרם אחד. אנחנו מייבאים 50 אלף טון של סוכר מברזיל וקובה. שנית, בהסכם זה בסעיף הבשר, מדינות אפריקאיות שמייצרות בשר קיבלו בקשה לייצוא של בשר ללא מיסים לשוק האירופאי. אף אחת מהמדינות הללו, כולל המדינה הכי מצליחה באפריקה, בוצוונה, לא ענתה לבקשה זו.

אז אני רוצה לטעון היום כי המקור הבסיסי של אפריקה לחוסר היכולת להעסיק את שאר העולם ביחסים יותר יצרניים זה בגלל הממסד הגרוע והתשתיות המדיניות. וכל צורות הארגונים הזקוקים לתמיכה, האבולוציה של כל המוסדות ליצירת רווחה, והמוסדות שמגבירות את הפרודוקטיביות. איך אנחנו מתחילים לעשות זאת, ומדוע סיוע הוא כלי גרוע? סיוע הוא כלי גרוע, ואתם יודעים מדוע? בגלל שכל הממשלות בעולם זקוקות לכסף כדי לשרוד. הכסף נזקק לדברים פשוטים כגון שמירת הסדר והחוק. עליכם לשלם לצבא ולמשטרה כדי להראות חוק וסדר. ובגלל שהרבה ממשלות אצלנו הם דיקטטורות, הם באמת צריכות את הצבא כדי לחסל את ההתנגדות. הדבר השני שאתם אמורים לשלם עליו הוא בובות פוליטיות. מדוע אנשים צריכים לתמוך בממשלה שלהם? ובכן, בגלל שזה נותן להם עבודות עם משכורת טובה. או לחילופין, בהרבה ארצות אפריקאיות, הזדמנויות לא רשמיות להרוויח משחיתות.

האמת היא, שאין ממשלה בעולם, למעט בודדות כמו של אידי אמין, שיכולות לתלות את כל קיומם על כוחניות השלטון. מדינות רבות צריכות לגיטימציה. על מנת לקבל לגיטימיות, ממשלות מציעות דברים כגון חינוך יסודי, בריאות, דרכים, בניית בתי-חולים ומרפאות. אם השרידות הכלכלית של הממשלה תלויה ביכולת שלה לאסוף כסף מאזרחיה, ממשלה כזו מונעת על-ידי מניעים עצמיים כדי למשול בצורה נאורה יותר. היא תשב עם אלה שיוצרים רווחה. תדבר אתם על פוליטיקה וממסדיות אשר דרושים להם להרחבת העסקים והיקפם כך היא תוכל לגבות יותר מסים מהם. הבעיה עם יבשת אפריקה והבעיה עם תעשיית הסיוע שהיא יוצרת מבנה מעוות של תמריצים מול ממשלות באפריקה. השולים היצרניים בחיפושי הממשלות שלנו אחר הכנסה לא נמצאות בתוך הכלכלה שלנו, אלא נמצאות אצל תורמים בין-לאומיים.

במקום לשבת עם אוגנדה --

(מחיאות כפיים)

במקום לשבת עם יזמים מאוגנדה, אנשי עסקים גינאים, ומנהיגים דרום אפריקאים, הממשלות שלנו מוצאות לנכון לדבר עם קרן המטבע העולמי והבנק העולמי. אני יכול לומר לכם, שגם אם יש לכם עשרה תארי דוקטור, לעולם לא תנצחו את בייל גיטס בהבנת תעשיית המחשבים. מדוע ? כי הידע הדרוש לכם להבין את התמריצים להגדלת העסקים, מחייב אותכם להקשיב לאנשים, למגזר הפרטי בתעשייה זו.

ממשלות באפריקה קיבלו הזדמנות על-ידי קהילות בינלאומיות להימנע מבנייה של סידור מערך יצרני עם האזרחים שלכם, ולכן הותר לה לפתוח במשא ומתן אינסופי עם קרן המטבע ועם הבנק הבינלאומי, ואז קרן המטבע והבנק הבינלאומי צריכות להגיד להם מה האזרחים צריכים. בתהליך הזה, האזרחים האפריקאים, הפכו להיות מנודים מהחלטות פוליטיות, מאוריינטציה פוליטית, ויישום פוליטי במדינות שלנו. יש לנו יכולת מוגבלת, כי מי שמנגן הוא הזה הקובע את הטון. קרן המטבע,הבנק העולמי ומוסד הכוונות הטובות בעולם לקחו לנו את הזכויות כאזרחים, ובגלל שהממשלות שלנו זקוקות לסיוע, מה שהם עושות זה לשמוע לגופים בינלאומיים במקום להקשיב לאזרחים שלהם.

אבל אני רוצה לשים אזהרה על הטענה שלי, האזהרה היא כי זה לא תמיד נכון שהסיוע תמיד הרסני. חלק מהעזרה עזר לבנות בית-חולים, ולהאכיל כפר רעב. העזרה בנתה כביש, וכביש זה שימש תפקיד טוב מאוד. הטעות של תעשיית הסיוע הבינלאומי היא לקחת את הדברים הללו המסמנים הצלחה, להפוך אותם לכללים, ולשפוך עליהם טריליונים ומיליונים של דולרים, ולאחר מכן להפיץ אותם ברחבי העולם כולו, התעלמות מהצרכים המיוחדים והספציפיים לכל כפר נתון, את הכישורים, את שיטות העבודה, הנורמות וההרגלים שמאפשרות לעזרה להפוך להצלחה -- כמו בכפר בשם סאורי אשר בקניה היכן שג'ף סאקס עובד -- ולכן מכליל את החוויה הזו כחוויה של כולם.

העזרה מגדילה את המשאבים הזמינים עבור הממשלה, וזה עושה את העבודה בממשלה לדבר הרווחי ביותר שאתה יכול למצוא כאדם המחפש עבודה באפריקה. על-ידי הגדלת האטרקטיביות הפוליטית במדינה הזו, במיוחד בחברות אתניות מחולקות אפריקאיות, הסיוע נוטה להדגיש מתחים אתניים מאחר וכל קבוצה אתנית מתחילה להילחם כדי להיכנס לממשל כדי לקבל גישה לסיוע העולמי. גבירותי ורבותי, האנשים הכי יוזמים באפריקה לא יכולים למצוא אפשרויות מסחר בשוק הפרטי משום שהממסד והמדיניות עוינים לעסקים. הממשלות אינן משנות זאת. מדוע? בגלל שהן אינן זקוקות לדבר עם האזרחים שלהן. הן מדברות עם תורמים מהקהילה הבין-לאומית. ולכן האנשים הכי יזמים הולכים לעבוד עבור הממשלה, וזה מגביר את המתח הפוליטי במדינות שלנו דווקא משום שאנו תלויים בסיוע.

וברצוני גם לומר שחשוב לנו לשים לב שבמשך החמישים שנים האחרונות אפריקה מקבלת סיוע מוגדל מהקהילה הבין לאומית בצורות של עזרה טכנית, וסיוע כספי, ובכל הצורות השונות של סיוע. בין השנים 1960-2003 היבשת שלנו קיבלה 600 מיליארד דולר של סיוע, ואנחנו עדיין טוענים שיש הרבה עוני באפריקה. לאן נעלמו כל כספי הסיוע?

אני מעוניין להשתמש בדוגמה של המדינה שלי הנקראת אוגנדה ואת מבנה התמריצים שהסיוע הביא. בתקציב 2006-2007 צפוי הכנסות של 2.5 טריליון שילינג. הסיוע הזר הצפוי : 1.9 טריליון. ההוצאות החוזרות של אוגנדה -- למה אני מתכוון בחוזרות? יד לפה -- 2.6 טריליון. מדוע הממשלה באוגנדה מוציאה 110% מההכנסות שלה? זה בגלל שמישהו בשם עזרה מבחוץ תורם לה. אבל זה מראה לכם כי ממשלת אוגנדה לא מחויבת בהוצאת ההכנסות שלה בהשקעות פרודוקטיביות, אלא מקדישות את ההכנסות כדי לשלם את ההוצאות הציבוריות. המנהל ציבורי, שברובו הוא בעל הסמכויות, לוקח 690 מיליארד. הצבא לוקח 380 מיליארד. החקלאות, אשר מעסיקה 18% מהאוכלוסיה המוכת עוני שלנו, מקבלת רק 18 מיליארד. המסחר והתעשייה לוקחות 43 מיליארד. ותנו לי להראות לכם מה ההוצאה הציבורית -- ליתר דיוק, ההוצאות של המנהל הציבורי, כמה הם מהווים באוגנדה? אז הנה 70 שרים, 114 יועצים לנשיא -- שבדרך אגב, אף פעם לא ראו את הנשיא, למעט בטלוויזיה.

(צחוק)

(מחיאות כפיים)

וכאשר הם רואים אותו פיסית זה באירועים ציבוריים כמו זה וגם אז הוא האיש שמייעץ להם.

(צחוק)

יש לנו 81 מועצות מקומיות לכל מועצה ארגון בסדר גודל של הממשלה -- ביורוקרטיה, ממשלה, פרלמנט, והמון משרות לכל הבובות הפוליטיות. והיו 56 משרות כאלה, וכאשר הנשיא שלנו רצה להסיר את המגבלה הזו ולתקן את החוקה, הוא הוסיף 25 משרות, ונכון להיום יש 81 משרות. 333 חברי פרלמנט. אתם זקוקים לאצטדיון וומבלי כדי לארח את הפרלמנט שלנו. 134 גופים של מיסים. וגופים חצי-אוטונומיים ממשלתים, שלכולם יש דירקטורים ומכוניות - והדבר האחרון, זה מופנה למר בונו. שבעבודתו הוא עשוי לעזור לנו בזה.

מחקר די חדש של ממשלת אוגנדה מצא כי ישנם 3,000 כלי רכב ארבע על ארבע במטה שר הבריאות. לאוגנדה יש 961 מחוזות משנה, וכל אחד מהם עם מרפאה, לאף אחד מאלה אין אמבולנס. ולכן כל אחד מהרכבים במטה שר הבריאות מסיעים את השר, את המזכירים, הבירוקרטים ואת הבירוקרטים של הסיוע הבינלאומי שעובדים בפרויקטים של סיוע כאשר המסכנים באמת נמצאים ללא אמבולנס ותרופות.

לסיום, ברצוני לומר שלפני שבאתי הנה נאמר לי שהעקרונות של TED-GLOBAL שנאום טוב צריך להיות כמו חצאית מיני -- זה צריך להיות קצר מספיק כדי לעורר עניין, אבל מספיק ארוך כדי לכסות את הנושא. אני מקווה שהצלחתי להשיג זאת.

(צחוק)

תודה רבה לכולכם.

מחיאות כפיים