אנדרו מקאפי: האם הדרואידים לוקחים לנו את העבודות?

כפי שמסתבר, כאשר עשרות מיליוני אנשים מובטלים או מועסקים חלקית בלבד, יש עניין לא מבוטל בשאלה באיזה אופן הטכנולוגיה משפיעה אולי על כוח העבודה. וכשאני בוחן את הדיון הזה, אני מבין שהוא מתמקד בנושא הנכון, ויחד עם זאת, הוא לגמרי מפספס את העיקר. הנושא שהדיון מתמקד בו, השאלה היא האם כל הטכנולוגיות הדיגיטליות האלו משפיעות על יכולתם של אנשים להתפרנס למחייתם, או אם לומר את זה מעט אחרת, האם הדרואידים לוקחים לנו את העבודות? ויש כמה ראיות שזה אכן כך.

"המיתון הגדול" הסתיים כאשר התמ"ג האמריקאי חזר למגמת הטיפוס האיטי והיציב כלפי מעלה, וכמה אינדיקטורים כלכליים אחרים התחילו גם בהתאוששות, והם פחות או יותר הבריאו די מהר. רווחי התאגידים די גבוהים. למעשה, אם כוללים גם את רווחי הבנקים, הם גבוהים משהיו אי פעם. והשקעות העסקים בציוד, בכלים בחומרה ובתוכנה - נמצא בשיא של כל הזמנים. אז העסקים כן שולפים פנקסי צ'קים. מה שהם לא ממש עושים זה לגייס עובדים. אז הקו האדום הזה הוא יחס תעסוקה-אוכלוסייה, במילים אחרות, אחוז האנשים בגילאי העבודה באמריקה שיש להם עבודה. ואנחנו רואים את הקימור שנוצר ב"מיתון הגדול", והוא לא התחיל לחזור לעצמו בכלל.

אבל הסיפור הוא לא רק סיפור של מיתון. בעשור שחווינו עכשיו, היה באופן יחסי גידול די אנמי בתעסוקה לכל אורכו, במיוחד כאשר משווים אותו לעשורים אחרים, ושנות ה- 2000, הם הפעם היחידה המתועדת שבה היו פחות אנשים שעבדו בסוף העשור מאשר בתחילתו. זה לא מה שאנחנו רוצים לראות. כששמים על גרף את מספר העובדים הפוטנציאליים לעומת מספר מקומות העבודה במדינה, רואים את הפער הזה שגדל וגדל במשך הזמן, ואז, במהלך ה"מיתון הגדול", הוא ממש נפער בצורה אדירה. עשיתי כמה חישובים מהירים. לקחתי את גידול התמ"ג ב-20 השנים האחרונות ואת הצמיחה בפריון העבודה ב-20 השנים האחרונות והשתמשתי בנתונים האלו בצורה די פשוטה כדי לנסות להשליך מכך כמה מקומות עבודה הכלכלה תצטרך כדי להמשיך בצמיחה, וזה הקו שקיבלתי. האם זה טוב או רע? זוהי התחזית של הממשל לשיעור האוכלוסייה בגילאי העבודה בעתיד. אז אם התחזיות האלו מדויקות, הפער הזה לא עומד להיסגר.

הבעיה היא, שאני לא חושב שהתחזיות האלו מדויקות ובמיוחד, אני חושב שהתחזית שלי יותר מדי אופטימית, כי כשעשיתי את זה, הנחתי שהעתיד הולך להיראות בערך כמו העבר עם הצמיחה בפריון העבודה, ואני למעשה לא מאמין בזה, כי כשאני מסתכל סביבי, אני חושב שעוד לא ראינו כלום בכל מה שנוגע להשפעת הטכנולוגיה על כוח העבודה. רק בשנתיים האחרונות, ראינו כלים דיגיטליים שמציגים יכולות וכישורים שמעולם, אף פעם לא היו להם, והם כאילו נוגסים עמוק במה שאנחנו כבני אדם עושים למחייתנו. הרשו לי לתת לכם כמה דוגמאות.

לאורך כל ההיסטוריה, אם רציתם שמשהו יתורגם משפה אחת לשפה אחרת, הייתם חייבים לערב בן אדם. היום יש לנו שירותי תרגום מרובי שפות, מיידיים ואוטומטיים שזמינים לנו בחינם דרך הרבה מהמכשירים שלנו, אפילו עד הסמארטפון. ואם מישהו מאיתנו השתמש בהם, הוא יודע שהם אומנם לא מושלמים, אבל הם סבירים.

לאורך כל ההיסטוריה, אם רציתם משהו כתוב, דו"ח או מאמר, הייתם חייבים לערב בן אדם. היום כבר לא. זה מאמר שהופיע במגזין "פורבס און ליין" לא מזמן, על רווחיה של אפל. הוא נכתב ע"י אלגוריתם. והוא לא סביר, הוא מושלם.

הרבה אנשים מסתכלים על זה ואומרים, "או.קיי., אבל אלו הן משימות מאוד ספציפיות, צרות, ורוב עובדי הידע הם למעשה עובדים כלליים, והעבודה שלהם מתבססת על כמות מאוד גדולה של מומחיות וידע שבה הם משתמשים כדי להגיב בזמן אמת למעין דרישות בלתי צפיות, וזה משהו שמאוד מאוד קשה למכן." אחד מעובדי הידע הכי מרשימים שזכור לנו מהתקופה האחרונה הוא בחור בשם קן ג'נינגס. הוא זכה בחידון הטריוויה "Jeopardy!" 74 פעמים ברציפות, לקח פרסים בשווי שלושה מילון דולר. זהו קן פה מימין שמפסיד 3:1 לווטסון, שחקן טריוויה סופר-קומפיוטר מבית IBM. אז כשאנחנו בוחנים מה הטכנולוגיה יכולה לעשות לעובדי הידע הכללי, אני מתחיל לחשוב שאולי אין משהו כל-כך מיוחד ברעיון הזה של ידע כללי, במיוחד כשמתחלים לעשות דברים כמו לחבר בין "סירי" ל"ווטסון" ומקבלים טכנולוגיות שיכולות להבין מה אנחנו אומרים ולהגיד לנו את זה בחזרה. עכשיו, "סירי" רחוקה מלהיות מושלמת, ואפשר לצחוק על הפגמים שלה, אבל כדאי גם לזכור שאם טכנולוגיות כמו "סירי" ו"ווטסון" ישתפרו בהתאם לחוק מור, וכך יקרה, תוך 6 שנים, הם לא יהיו פי 2 יותר טובים או פי 4, הם יהיו פי 16 יותר טובים ממה שהם עכשיו. אז אני מתחיל לחשוב שהרבה מעבודות הידע יושפעו מזה.

והטכנולוגיות הדיגיטליות לא רק משפיעות על עבודות הידע. הן מתחילות להתאמן ביכולת גם בעולם הפיזי. הזדמן לי לפני כמה זמן לנסוע ברכב האוטונומי של גוגל והוא מגניב בדיוק כמו שהוא נשמע (צחוק) ואני יכול להיות ערב לכך שהוא מתמודד עם פקקי תנועה בכביש 101 .U.S בצורה חלקה ביותר. ישנם כשלושה וחצי מיליון אנשים שעובדים כנהגי משאיות למחייתם בארה"ב. אני חושב שחלקם יושפע מהטכנולוגיה הזו. וכרגע, רובוטים דמויי-אדם עדיין מאוד פרימיטיוויים. הם לא יכולים לעשות הרבה. אבל הם משתפרים די מהר, ו- DARPA, שהיא הזרוע האחראית על השקעות במחלקת הביטחון, מנסה להאיץ את מסלול ההתקדמות שלהם.

אז בקיצור, כן, הדרואידים אכן באים להשתלט לנו על העבודות. בטווח הקצר, אנחנו יכולים להמריץ את הגידול במקומות תעסוקה ע"י עידוד יזמות וע"י השקעות בתשתיות, כי הרובוטים היום עדיין לא כ"כ טובים בתיקון גשרים. אבל בטווח הלא מאוד רחוק, אני חושב שעוד בתקופת החיים של רוב האנשים בחדר הזה, אנחנו נעשה מעבר לכלכלה שהיא מאוד יצרנית, אבל שפשוט לא צריכה הרבה עובדים אנושיים, ולנהל את המעבר הזה הולך להיות האתגר הכי גדול שניצב בפני החברה שלנו. וולטייר תימצת את הסיבה לכך. הוא אמר "העבודה מצילה אותנו משלוש רעות: מן השעמום, מן החטא ומן המחסור."

אבל למרות האתגר הזה, אישית אני עדיין אדם אופטימי דיגיטלית, ואני משוכנע לחלוטין שהטכנולוגיה הדיגיטלית שאנחנו מפתחים עכשיו תיקח אותנו אל עתיד אוטופי, ולא לעתיד דיסטופי. וכדי להסביר מדוע, אני רוצה להעלות שאלה רחבה עד כדי גיחוך. אני רוצה לשאול מה היתה ההתפתחות הכי חשובה בהיסטוריה האנושית?

עכשיו, אני רוצה לשתף אתכם בכמה מהתשובות שקיבלתי בתגובה לשאלה הזה. זו שאלה נפלאה לשאול כדי לפתוח בדיון אין סופי סביבה, כי יש אנשים שיעלו מערכות ופילוסופיות הן במערב והן במזרח ששינו את האופן שבו הרבה אנשים חושבים על העולם. ויהיו אנשים אחרים שיגידו, "לא, האמת היא שהדברים הכי גדולים, ההתפתחויות הכי גדולות הן יסודן של הדתות הגדולות בעולם, ששינו ציוויליזציות ושינו והשפיעו על האופן בו אין ספור אנשים חיים את חייהם." ויהיו כמה אנשים אחרים שיגידו, "למעשה, מה ששינה ציוויליזציות, מה שעיצב אותן ומה ששינה את חיי האנשים הן האימפריות, אז ההתפתחויות הגדולות בהיסטוריה האנושית הם סיפורים של כיבוש ומלחמה." ויש גם כמה נפשות עליזות שבד"כ צצות ואומרות "היי, אל תשכחו את המגפות." (צחוק) יש כמה תשובות אופטימיות לשאלה הזו, אז חלק מהאנשים יעלו את הנושא של עידן התגליות ואת ההיפתחות של העולם. אחרים ידברו על הישגים אינטלקטואליים בתחומים כמו מתמטיקה שעזרו לנו להגיע להבנה טובה יותר של העולם, ואחרים ידברו על תקופות שהיתה בהם פריחה גדולה של האומנות והמדעים. אז הדיון הזה ימשך עוד ועוד זה דיון אין סופי, ואין תשובה חד משמעית, אין תשובה יחידה לזה. אבל אם אתם חנונים כמוני, אתם אומרים, "נו, אז מה הנתונים אומרים?" ואז מתחילים לעשות דברים כמו ליצור גרפים מדברים שאולי מעניינים אותנו, כל אוכלוסיית העולם למשל, או מדדים מסוימים של פיתוחים חברתיים, או מצבי הקידמה בחברה, ואתה מתחיל להציג את הנתונים האלו בצורה גרפית, כי בצורה הזו הסיפורים הגדולים, ההתפתחויות הגדולות בהיסטוריה האנושית, הם אלו שיצרו את הקימורים הגדולים בעקומות האלו.

אז כשעושים את זה, וכשיוצרים תרשים מהנתונים האלו, די מהר מגיעים לכמה מסקנות די מוזרות. מסיקים, למעשה, שאף אחד מהדברים האלו לא ממש משנה. (צחוק) הם ממש לא עשו כלום לעקומות האלו. (צחוק) היה סיפור אחד, התפתחות אחת בהיסטוריה האנושית שיצרה קימור בעקומה הזו, קימור של בערך 90 מעלות, וזה הסיפור של הטכנולוגיה.

מנוע הקיטור, והטכנולוגיות האחרות שקשורות בזה מתקופת המהפכה התעשייתית שינו את העולם והשפיעו על ההיסטוריה האנושית במידה כה רבה, שבמילותיו של ההיסטוריון איאן מוריס, הם שמו ללעג את כל מה שקדם להם. והם עשו זאת בכך שהכפילו באופן אינסופי את הכוח של השרירים שלנו, התגברו על מגבלות השרירים שלנו. עכשיו, אנחנו נמצאים כיום בתוך תהליך של התגברות על מגבלות המוח האינדיבידואלי ומכפילים באופן אינסופי את הכושר השכלי שלנו. איך יכול להיות שזה לא עניין רציני בדיוק כמו ההתגברות על מגבלות השרירים שלנו? אז, למרות שאני קצת חוזר על עצמי, כשאני מסתכל על מה שקורה בימים האלו עם הטכנולוגיה הדיגיטלית, אנחנו אפילו לא קרובים לסוף המסע, וכשאני מסתכל על מה שקורה עם הכלכלות שלנו ועם החברות שלנו, המסקנה היחידה שלי היא שעוד לא ראינו כלום. הימים הכי טובים באמת עוד לפנינו.

הרשו לי לתת לכם כמה דוגמאות. כלכלות לא מונעות ע"י אנרגיה. והן לא מונעות ע"י הון, הן לא מונעות ע"י כוח עבודה. כלכלות מונעות ע"י רעיונות. אז התפקיד של החדשנות, העבודה של להמציא רעיונות חדשים, זה אחד מהדברים הכי חזקים, זו העבודה הכי בסיסית שאנחנו יכולים לעשות בכלכלה. וככה בערך היינו מייצרים חדשנות בעבר. היינו מאתרים כמה אנשים שנראים די אותו דבר, (צחוק) היינו מוציאים אותם ממוסדות עילית, שמים אותם במוסדות עילית אחרים, ומחכים להמצאות. עכשיו (צחוק) בתור בחור לבן שבילה את כל הקריירה שלו ב- MIT ובאונ' הרווארד, אין לי שום בעיה עם זה. (צחוק) אבל לאנשים אחרים כן יש בעיה עם זה, אז הם בעטו במסגרות ושחרורו את קוד הלבוש של החדשנות. (צחוק) והנה הם הזוכים של "אתגר התכנות של המקודד הטוב ביותר", ואני מבטיח לכם שלאף אחד לא אכפת איפה גדלו הילדים האלו, באיזה בי"ס הם למדו, או איך הם נראים. כל מה שמעניין הוא איכות העבודה שלהם, איכות הרעיונות.

ופעם אחרי פעם, אנחנו רואים את זה קורה בעולם שהטכנולוגיה מובנית בו. העבודה בחדשנות הופכת ליותר פתוחה, יותר מקיפה, יותר שקופה, ויותר מבוססת על כשרון, וזה יימשך ככה לא משנה מה MIT והרווארד חושבים על זה, ואני לגמרי שמח על ההתפתחות הזו.

אני שומע מדי פעם, "או.קיי., אני מסכים איתך בנקודה הזו, אבל טכנולוגיה היא עדיין כלי של העולם העשיר, ומה שלא קורה, זה שהכלים הדיגיטליים האלו לא משפרים את חייהם של האנשים בתחתית הפירמידה." ואני רוצה להגיד בצורה מאוד ברורה: שטויות. תחתית הפירמידה נהנית בצורה אדירה מהטכנולוגיה. הכלכלן רוברט ג'נסן ערך מחקר נפלא לא מזמן, שבו הוא עקב בפירוט רב, אחרי מה שקרה לכפרי הדייגים של קרלה שבהודו, כאשר הגיעו אליהם טלפונים ניידים בפעם הראשונה, וכשכותבים ל"כתב-העט הרבעוני לכלכלה", אתה חייב להשתמש בשפה מאוד יבשה וזהירה, אבל כשאני קורא את המאמר שלו, אני מרגיש כאילו ג'נסן מנסה לזעוק אלינו, ולהגיד, תראו, זה היה חתיכת אירוע. מחירים התייצבו, אז אנשים יכלו לתכנן את חייהם הכלכליים. הבזבוז לא פחת; הוא חוסל. והחיים, הן של הקונים והן של המוכרים בכפרים האלו השתפרו בצורה ברורה. עכשיו, אני לא חושב שלג'נסן סתם היה הרבה מזל והוא במקרה נחת בדיוק בקבוצת הכפרים שבה הטכנולוגיה הביאה לשיפור. מה שקרה זה שהוא תיעד בצורה קפדנית מה שמתרחש פעם אחרי פעם כשטכנולוגיה מגיעה בפעם הראשונה לסביבה ולקהילה. חייהם של אנשים, הרווחה של האנשים, משתפרים בצורה דרמטית.

אז כשאני מסתכל סביב על כל הראיות, ואני חושב על המרווח שעוד יש לפנינו, אני נהיה אופטימיסט דיגיטלי גדול, ואני מתחיל לחשוב שהאמרה הנפלאה של הפיזיקאי פרימן דייסון היא למעשה לא מופרזת. זוהי הערכה מדויקת של המתרחש. הטכנולוגיה שלנו היא מתנה נפלאה, ואנחנו, היום, ברי-מזל שאנחנו חיים בתקופה שהטכנולוגיה הדיגיטלית בה פורחת, שהיא מתרחבת ומעמיקה ומקבלת משמעות עמוקה יותר בכל רחבי העולם.

אז, כן, הדרואידים אכן לוקחים לנו את העבודה, אבל אם מתמקדים בזה מפספסים לגמרי את הנקודה. הנקודה היא שאז אנחנו משוחררים לעשות דברים אחרים, ומה שאנחנו נעשה, אני משוכנע בכך, מה שאנחנו נעשה יהיה להפחית את העוני והעבודה השחורה ואת האומללות בכל רחבי העולם. אני משוכנע שאנחנו נלמד לחיות חיים קלילים יותר בעולם, ואני בטוח לחלוטין שמה שאנחנו נעשה בעזרת הכלים הדיגיטליים החדשים שלנו יהיה כל-כך עמוק וכל-כך תורם ומועיל שזה ישים ללעג את כל מה שהיה קודם. את המילים האחרונות אני אשאיר לבחור שהיה לו כרטיס בשורה הראשונה לקידמה הדיגיטלית, ידידינו הוותיק קן ג'נינגס. אני איתו. אני רק אחזור על מילותיו: "אני כשלעצמי, מקבל בברכה את המחשבים - אדונינו החדשים." (צחוק) תודה רבה לכם. (מחיאות כפיים)