אלכס טאבארוק על רעיונות המצליחים לגבור על משברים

המחצית הראשונה של המאה העשרים היתה אסון מוחלט לחברה האנושית, שואה עולמית. התרחשו בה מלחמת העולם הראשונה, השפל הגדול, מלחמת העולם השנייה, ועליית האומות הקומוניסטיות. וכל אחד מהכוחות האלה פילג את העולם, קרע את העולם, חילק את העולם. הכוחות האלה הוציאו מקרבם חומות, חומות פוליטיות, חומות מסחר, חומות תחבורה, חומות תקשורת, מסכי ברזל, שהפרידו בין אנשים ואומות.

רק במחצית השניה של המאה העשרים התחלנו לאט לאט למשוך את עצמנו ולהחלץ מהתהום הזאת. חומות המסחר התחילו להתמוטט. הנה כמה נתונים על מכסים: הם התחילו ב-40 אחוז, וירדו לפחות מ-5 אחוזים. הפכנו את העולם לגלובלי. ומה משמעות הדבר? משמעות הדבר היא שהרחבנו את שיתוף הפעולה על פני גבולות לאומיים. הבאנו לעולם יותר שיתוף פעולה. חומות התחבורה התמוטטו. ב-1950 ספינה אופיינית נשאה בין 5,000 ל-10,000 טון סחורה. היום, ספינת מכולות יכולה לשאת 150,000 טון. ניתן לאייש אותה עם צוות קטן יותר, ולפרוק אותה מהר יותר מאי פעם בעבר. חומות התקשורת - אין צורך לספר לכם - האינטרנט - התמוטטו. וכמובן, מסכי הברזל, חומות פוליטיות - התמוטטו.

כל ההתרחשויות האלה היטיבו מאוד לעולם. המסחר גדל. הנה כמה נתונים. ב-1990 היצוא מסין לארה"ב היה 15 מיליארד דולר. ב-2007 - יותר מ-300 מיליארד דולר. והדבר שכנראה הכי משמעותי, בתחילת המאה ה-21, בפעם הראשונה בהיסטוריה המודרנית, הצמיחה התפשטה כמעט אל כל חלקי העולם. כך בסין, שכבר הזכרתי, החל מ-1978, בסביבות זמן מותו של מאו, הצמיחה היא 10 אחוזים לשנה. שנה אחרי שנה אחרי שנה. פשוט מדהים. מעולם לא קרה במהלך בהיסטוריה האנושית מקרה בו אנשים כה רבים נחלצו מעוני כה גדול, כפי שקרה בסין. סין היא התוכנית העולמית הגדולה ביותר למלחמה בעוני במשך שלושה העשורים האחרונים. הודו, התחילה קצת יותר מאוחר. אבל ב-1990, התחילה צמיחה עצומה. ההכנסות באותו הזמן היו פחות מ-1,000 דולר לשנה. במשך 18 השנים הבאות הן כמעט גדלו פי שלוש. צמיחה של 6 אחוזים לשנה. פשוט מדהים. נעבור לאפריקה, אפריקה שמדרום לסהרה. אפריקה שמדרום לסהרה היתה האיזור החסין ביותר נגד צמיחה בעולם. אנו יכולים לראות את הטרגדיה של אפריקה כאן בעמודות הראשונות. הצמיחה היתה שלילית. אנשים היו, למעשה, עניים יותר מההורים שלהם. ולפעמים אפילו יותר עניים מהסבים שלהם. אבל בסוף המאה ה-20, בתחילת המאה ה-21, התחלנו לראות צמיחה באפריקה. ואני חושב, כפי שאציג בפניכם, שיש סיבה לאופטימיות. אני מאמין שהטוב ביותר עדיין לפנינו. אסביר את הסיבות לכך.

בחזית הטכנולוגית של ימינו רעיונות חדשים הם אלו שמובילים לצמיחה. אני מדבר על מוצרים עבורם הוצאות המחקר והפיתוח גבוהות ביותר, והוצאות הייצור נמוכות. יותר מאשר אי פעם בעבר, סוגי הרעיונות האלה הם אלו שמובילים את הצמיחה בחזית הטכנולוגית. לרעיונות ישנה תכונה מופלאה. תומס ג'פרסון, כמדומני, הביע זאת היטב. הוא אמר, "אדם שמקבל ממני רעיון, נהנה מהדרכה, ורעיונותי אינם חסרים. בדומה לאדם המדליק את נרו בנר שלי. הוא נהנה מאור, ואורי אינו חסר." ואם אציג זאת בצורה קצת שונה, תפוח אחד מזין אדם אחד, אבל רעיון אחד יכול להזין את כל העולם. זהו אינו דבר חדש, וודאי שזה אינו חידוש עבור אנשי TED. זהו למעשה המודל של TED. החידוש הוא שהיישום הנרחב יותר של הרעיונות עתיד להוביל לצמיחה יותר מאשר אי פעם בעבר. דבר זה מסביר למה המסחר והגלובליזציה חשובים יותר ובעלי עוצמה גדולה יותר מאשר אי פעם בעבר, ועומדים להגדיל את הצמיחה יותר מאי פעם בעבר.

וכדי להסביר את הסיבה לכך, אציג בפניכם שאלה. נניח שקיימות שתי מחלות. אחת מהן נדירה, והשנייה שכיחה. אבל אם לא מטפלים בהן - לשתיהן אותה רמת חומרה. אם הייתם צריכים לבחור - באיזה מהן הייתם מעדיפים לחלות? בשכיחה או בנדירה? בשכיחה. בשכיחה. אני חושב שאתם צודקים לגמרי. למה? מכיוון שיש יותר תרופות לטיפול במחלות שכיחות מאשר לטיפול במחלות נדירות. הסיבה לכך היא תמריצים. המחיר לפיתוח תרופה חדשה הוא די אחיד, בין אם התרופה תטפל באלף איש, מאה אלף איש, או מיליון איש. אבל ההכנסות הרבה יותר גדולות אם התרופה מטפלת במיליון איש. ולכן, התמריצים הרבה יותר גדולים כאשר מייצרים תרופות שמטפלות ביותר אנשים. ובניסוח אחר, שווקים גדולים יותר מצילים חיים. במקרה הזה - צרת רבים היא אכן חצי נחמה.

כעת, חישבו על כך: אם סין והודו היו עשירות כמו שארה"ב עשירה היום, שוק התרופות לסרטן היה גדול פי שמונה מאשר גודלו היום. עוד לא הגענו לשם, אבל זה קורה. ככל שמדינות אחרות נעשות עשירות יותר, נוצר גידול עצום בדרישה לתרופות האלה. כלומר, נוצר גידול בתמריץ לביצוע מחקר ופיתוח, שיביא תועלת לכל אדם בעולם. שווקים גדולים יותר מגדילים את התמריצים ליצירת מגוון סוגי רעיונות. בין אם זאת תוכנה, בין אם זהו שבב מחשב, בין אם זהו תכנון חדש. דבר זה נותן לאנשי הוליווד היושבים בקהל הסבר מדוע סרטי פעולה מקבלים תקציבים גדולים יותר מאשר קומדיות. הרבה יותר קל לתרגם סרטי פעולה לשפות אחרות ולתרבויות אחרות. ולכן, השוק לסרטים האלה גדול יותר. אנשים מוכנים להשקיע יותר, והתקציבים גדולים יותר.

ובכן, אם שווקים גדולים יותר מגדילים את התמריצים ליצירת רעיונות חדשים, איך אנו יכולים להגדיל את התמריץ באופן מקסימלי? באמצעות הפיכת העולם לשוק אחד, באמצעות גלובליזציה של העולם. אני אוהב להציג זאת כך, רעיון אחד - אנו אמורים לחלוק את רעיונותינו, ולכן, רעיון אחד יכול לשרת עולם אחד, שוק אחד. רעיון אחד, עולם אחד, שוק אחד. באיזו דרך אחרת אנו יכולים ליצור רעיונות חדשים? זוהי סיבה אחת. גלובלוזציה, מסחר. באיזו דרך נוספת אנו יכולים ליצור רעיונות חדשים? אם נגדיל את מספר הוגי הרעיונות. הוגי רעיונות מגיעים מכל תחומי החיים. אומנים וממציאים - רבים מהאנשים שראיתם על הבמה הזאת. אני אתמקד במדענים ובמהנדסים, מכיוון שיש לי נתונים לגביהם, ואני איש של נתונים.

היום פחות מעשירית האחוז של אוכלוסית העולם היא מדענים ומהנדסים. [צחוק] ארה"ב היתה מובילה רעיונית. חלק גדול מהאנשים האלה הם בארה"ב. אבל ארה"ב מאבדת את ההובלה שלה. ואני אסיר תודה על כך. זהו דבר חיובי. אנו ברי מזל שאנו נעשים פחות מובילים רעיוניים מכיוון שבמשך תקופה ארוכה מדי, ארה"ב ומספר מצומצם של מדינות מתפתחות אחרות נשאו את מלוא המשא של מחקר ופיתוח. שימו לב לדבר הבא: אם העולם כולו היה עשיר במידה בה ארה"ב עשירה עכשיו, יותר מפי חמישה מדענים ומהנדסים היו תורמים רעיונות לתועלת הכלל וחולקים את רעיונותיהם עם הכלל. אני חושב על המתמטיקאי ההודי הגדול, רמנוג'אן. כמה רמנוג'אנים יש היום בהודו, שעמלים בשדות ומסוגלים בקושי לספק את מזונם, כאשר היו יכולים לספק מזון לכל העולם? עדיין לא הגענו לשם. אבל זה יקרה במאה הנוכחית. הטרגדיה האמיתית של המאה הקודמת היא זאת: אם חושבים על אוכלוסית העולם כעל מחשב ענק, מעבד מקבילי מאסיבי, אז הטרגדיה הגדולה היא שמיליארדים מהמעבדים שלנו לא היו מקוונים. אבל במאה הזאת - סין נעשית מקוונת. הודו נעשית מקוונת. אפריקה נעשית מקוונת. במאה הזאת - אנו נזכה לראות איינשטיין באפריקה.

אציג בפניכם כמה נתונים. זוהי סין. 1966 - פחות ממיליון סטודנטים חדשים באוניברסיטאות של סין בשנה. 2006 - יותר מחמישה מיליון. חישבו על משמעות הדבר. כולנו מפיקים תועלת מכך שמדינה אחרת נעשית עשירה. איננו צריכים לחשוש מכך שמדינות אחרות נעשות עשירות. זהו דבר שאנו צריכים לקבלו בברכה - סין עשירה, הודו עשירה, אפריקה עשירה. אנו זקוקים לדרישה גדולה יותר לרעיונות - השווקים הגדולים יותר שדיברתי עליהם קודם, ואנו זקוקים לאספקה גדולה יותר של רעיונות לעולם. עכשיו אתם יכולים להבין חלק מהסיבות לאופטימיות שלי. הגלובליזציה מגדילה את הדרישה לרעיונות, את התמריץ ליצירת רעיונות חדשים. השקעות בחינוך מגדילות את אספקת הרעיונות החדשים.

למעשה, אם מתבוננים בהיסטוריה העולמית ניתן למצוא כמה סיבות לאופטימיות. החל מבערך ראשית האנושות ועד 1500 היתה צמיחה כלכלית אפסית. שום דבר. מ-1500 עד 1800 - היתה צמיחה כלכלית מזערית. אבל, הצמיחה של מאה שלמה היתה פחותה מהצמיחה שאנו מצפים לה בשנה אחת בימינו. ב-1900 - אולי צמיחה של אחוז אחד. במאה ה-20 - קצת יותר מ-2 אחוזים. במאה ה-21 - בקלות תוכל להיות צמיחה של 3.3 אחוזים ואפילו יותר. וגם בקצב הזה עד 2100 - התמ"ג הממוצע לנפש בעולם יהיה 200,000 דולר. אני לא מדבר על התמ"ג הממוצע לנפש בארה"ב, שיגיע ליותר ממיליון. אלא, התמ"ג העולמי הממוצע לנפש יהיה 200,000 דולר. זה לא כל כך רחוק. אנחנו לא נזכה לכך, אבל סביר להניח שחלק מהנכדים שלנו יזכו. ועלי לציין שאני חושב שזוהי הערכה די צנועה. במונחים של קורצוויל - זו הערכה עגומה וקודרת. במונחים של קורצוויל - אני דומה לחמורון אייה של הצמיחה הכלכלית. [צחוק]

מה בנוגע לבעיות? מה בנוגע לשפל הגדול? הבה נעיף מבט. הבה נתבונן בשפל הגדול. זהו התמ"ג לנפש בין 1900 ל-1929. הבה נדמיין שהייתם כלכלנים ב-1929, וניסיתם לחזות את הצמיחה העתידית של ארה"ב, בלי לדעת שהכלכלה עומדת לצנוח לתהום. בלי לדעת שאנו עומדים להכנס לאסון הכלכלי הגדול ביותר במאה ה-20. מה היתה התחזית שלכם בלי הידע הזה? אם הייתם מבססים את התחזית שלכם על 1900 עד 1929 היא היתה נראית בערך כך. אם הייתם קצת יותר אופטימיים, נניח בהתבסס על הגאות של שנות ה-20, הייתם אומרים כך. מה קרה למעשה? צנחנו לתהום אבל התאוששנו. למעשה, במחצית השניה של המאה ה-20, הצמיחה היתה גדולה יותר מכל תחזית שהיה ניתן לבנות על סמך המחצית הראשונה של המאה ה-20. אם כך, הצמיחה יכולה לשטוף הלאה גם את מה שנראה כשפל גדול.

מה עוד? נפט. נפט. זהו נושא גדול. כשהכנתי את הרשימות שלי - המחיר של נפט היה 140 דולר לחבית. אנשים שאלו שאלה. הם שאלו, "האם סין שותה את המילקשייק שלנו?" [צחוק] ויש בכך גרעין של אמת - במובן שיש לנו משאב מוגבל. צמיחה מוגברת מגדילה את הדרישה לו. אבל, אני חושב שאני לא צריך לספר לקהל כאן שמחיר גבוה יותר של נפט הוא לא בהכרח גרוע. ויותר מכך, כפי שכולם יודעים, האנרגיה, ולא הנפט - היא זאת שחשובה. מחירי נפט גבוהים יותר הם תמריץ גדול יותר להשקעה במו"פ של אנרגיה. ניתן לראות זאת בנתונים הבאים. ככל שמחירי הנפט עולים, מספר הפטנטים של האנרגיה גדלים. היום, לעולם יש כלים הרבה יותר טובים להתגברות על עליה במחירי הנפט מאשר אי פעם בעבר. וזאת, מהסיבות שאני מדבר עליהן כעת. רעיון אחד, עולם אחד, שוק אחד.

אז אני אופטימי כל עוד אנו דבקים בשני הרעיונות הבאים: להמשיך בגלובליזציה של השווקים העולמיים, להמשיך להגדיל את שיתופי הפעולה מעבר לגבולות לאומיים, ולהמשיך להשקיע בחינוך. לארה"ב יש תפקיד חשוב במיוחד בעניין הזה - לשמור על גלובליזציה של מערכת החינוך שלנו, לשמור שמערכת החינוך שלנו תהיה פתוחה לסטונדנטים מכל רחבי העולם. מערכת החינוך שלנו היא האור שסטודנטים אחרים מדליקים בו את נרותיהם. זכרו את מה שג'פרסון אמר. ג'פרסון אמר, "כאשר הם באים ומדליקים את נרותיהם בנרות שלנו, הם נהנים מאור, והאור שלנו לא חסר." אבל ג'פרסון לא צדק לגמרי. לא? האמת היא שכאשר הם מדליקים את הנרות שלהם בנרות שלנו, יש כפליים אור לכולם. ולכן, אני אומר - תהיו אופטימיים. הפיצו את הרעיונות. הפיצו את האור. תודה. [מחיאות כפיים]