אל גור: חשיבה מחודשת על משבר האקלים

את המצגת שהצגתי כאן לפני שנתיים הצגתי כבר כ-2000 פעם. המצגת שאני מציג הבוקר היא קצרה, ואני מציג אותה בפעם הראשונה כך ש...אין לי רצון או צורך להרים את הרף; למעשה אני מנסה להנמיך אותו.. מפני שהכנתי אותה כדי לעמוד באתגר המפגש הזה.

והמצגת הנפלאה של קארן ארמסטרונג הזכירה לי שהדת, אם מבינים אותה נכון, אינה עוסקת באמונה, אלא בהתנהגות, אולי עלינו לומר זאת גם על אופטימיות. איך אנו מעיזים להיות אופטימיים? האופטימיות מאופיינת לעתים כאמונה, כעמדה אינטלקטואלית. כפי שמהאטמה גנדי אמר, כידוע: "עליך להיעשות לשינוי שברצונך לראות בעולם". והתוצאה, שלגביה ברצוננו לחוש אופטימיות, לא תיווצר מכוח האמונה בלבד, אלא במידה בה האמונה תיצור התנהגות חדשה. אך המילה "התנהגות" גם היא, לדעתי, לא מובנת נכון לעתים בהקשר זה. אני תומך גדול במעבר לנורות חסכוניות ובמכוניות היברידיות וטיפר ואני התקנו 33 לוחות סולריים על ביתנו, חפרנו בארות גיאו-תרמיות, ועשינו את כל מה שצריך. אך ככל שחשוב להחליף את נורות החשמל, חשוב יותר להחליף את החוקים. וכשאנו משנים את התנהגותנו בחיי היומיום, אנו לעתים מחמיצים את ההיבט האזרחי וההיבט הדמוקרטי. כדי לחוש אופטימיות בקשר לכך, עלינו להיעשות פעילים מאד כאזרחי הדמוקרטיה שלנו, כדי לפתור את משבר האקלים, עלינו לפתור את משבר הדמוקרטיה. ואכן יש לנו משבר כזה.

זה זמן רב שאני מנסה לספר את הסיפור הזה. לאחרונה הזכירה לי אותו אישה אחת, שחלפה ליד השולחן שבו ישבתי, ורק הביטה בי. היא היתה כבת 70 ונראתה נעימת-סבר. לא הקדשתי לכך מחשבה עד שראיתי מזווית עיני שהיא חוזרת וחולפת מהכיוון השני, ושוב רק מביטה בי. אז אמרתי, "מה שלומך"? והיא ענתה, "אילו צבעת את שיערך לשחור, היית נראה בדיוק כמו אל גור".

לפני שנים רבות, כשהייתי חבר קונגרס צעיר, הקדשתי המון זמן לטיפול בבעיית בקרת הנשק הגרעיני, מירוץ החימוש הגרעיני. וההיסטוריונים הצבאיים לימדו אותי בזמן אותו מאבק, שבד"כ עימותים צבאיים מתחלקים ל-3 סוגים: קרבות מקומיים, מלחמות איזוריות או זירתיות, והסוג הנדיר אך החשוב מכל, מלחמות עולם. מאבקים אסטרטגיים. וכל רמה של מאבק תובעת הקצאת משאבים שונה, גישה שונה, מודל אירגוני שונה. גם אתגרים סביבתיים מתחלקים לאותם 3 סוגים ומרבית אלה שמעסיקים את דעתנו הם בעיות סביבתיות מקומיות: זיהום אוויר, זיהום מים מזבלות מסוכנות. אך ישנן גם בעיות סביבתיות איזוריות, כמו גשם חומצי מהמערב התיכון לצפון מזרח, וממערב אירופה אל החוג הארקטי, ומהמערב התיכון מהמיסיסיפי אל האיזור הדל בחמצן של זרם הגולף ממקסיקו ועוד הרבה כאלה. אך משבר האקלים הוא הסוג הנדיר אך החשוב מכל: המאבק הגלובלי או האסטרטגי. הכל מושפע. ועלינו לארגן את תגובתנו בהתאם. אנו זקוקים לגיוס כלל-עולמי למען אנרגיה מתחדשת, שימור, יעילות, ומעבר גלובלי לכלכלה דלת-פחמן. המלאכה היא רבה. וביכולתנו לגייס משאבים ורצון-טוב פוליטי. אך יש לגייס קודם את הרצון הטוב הפוליטי בכדי לגייס את המשאבים.

הבה ואראה לכם את השיקופיות האלה. וחשבתי להתחיל עם הלוגו. מה שחסר כאן, כמובן, היא כיפת הקרח של הקוטב הצפוני. גרינלנד נשארה. לפני 28 שנים, כך נראתה כיפת הקרח של הקוטב הצפוני בסוף הקיץ ובשוויון היום-לילה של הסתיו. בסתיו האחרון ביקרתי במרכז נתוני השלג והקרח בבולדר, קולורדו, ושוחחתי עם החוקרים כאן במונטריי, במעבדה הימית לתארים מתקדמים. זה מה שקרה במהלך 28 השנים האחרונות. למען הפרספקטיבה, התיעוד האחרון היה ב-2005. זה מה שקרה בסתיו האחרון שממש הרתיח את החוקרים: כיפת הקרח הצפונית היא באותו גודל גיאוגרפי . היא לא נראית כך, אך היא בדיוק בגודלה של ארה"ב, פחות איזור בערך בגודל מדינת אריזונה. הכמות שנעלמה ב-2005 שווה לכל השטח שממזרח למיסיסיפי. יתר הכמות שנעלמה בסתיו האחרון שווה לזה. זה חוזר בחורף, אך לא כקרח קבוע אלא כקרח דק, פגיע. הכמות שנותרה עלולה להיעלם לגמרי בקיץ, בתוך חמש שנים בלבד. זה מטיל מעמסה כבדה על גרינלנד. כבר עכשיו, סביב החוג הארקטי- זהו כפר מפורסם באלסקה. זוהי עיר בניופאונדלנד. שבאנטארקטיקה: מחקרים אחרונים של נאס"א. כמות המסת השלג הבינונית-עד-חמורה של איזור בגודל קליפורניה.

"היו אלה הטובים שבזמנים, היו אלה הרעים שבזמנים": משפט הפתיחה הכי מפורסם בספרות האנגלית. ברצוני לספר לכם בקצרה את הסיפור "בין שתי פלנטות". ארץ ונוגה הן בגודל זהה. קוטרה של ארץ גדול בכ-400 ק"מ, אך למעשה הגודל זהה. יש לשתיהן אותה כמות פחמן. אך ההבדל הוא שעל ארץ, מרבית הפחמן נוקז עם הזמן מן האטמוספרה, ושקע בקרקע כפחם, נפט, כגז טבעי וכו', ועל נוגה מרביתו מצוי באטמוספרה. ההבדל הוא שהאטמוספרה שלנו היא בטמפרטורה של 15 מעלות בממוצע. על נוגה היא 460 מעלות. זה רלבנטי להתנהלותנו הנוכחית: הוצאת פחמן רב ככל האפשר מהאדמה ומהר ככל האפשר, והחדרתו לאטמוספרה. זה לא כי נוגה קרובה מעט יותר לשמש. היא חמה פי שלוש מכוכב-חמה, שהוא הקרוב ביותר לשמש. כעת, בקצרה, זו תמונה שראיתם כבר, מבין התמונות הישנות, אני מציג אותה כי ברצוני לעשות קצת מז"פ אקלים.

הקהילה המדעית העולמית אומרת, זיהום-חום גלובלי מעשה-אדם מוכנס לאטמוספרה, מעבה אותה, והיא לוכדת יותר מהקרינה התת-אדומה הנפלטת. כולכם יודעים זאת. בסיכום הפנל הבין-ממשלתי האחרון לשינויי האקלים המדענים רצו לענות לשאלה, "עד כמה אתם בטוחים?" הם רצו לענות, "99 אחוז". הסינים התנגדו, והפשרה היתה "מעל 90 אחוז". כעת, יאמרו הספקנים, "רק רגע, עשויים להיות שינויים באנרגיה הזו שמגיעה מן השמש". אילו כך היה, גם הסטרטוספרה היתה מתחממת, ולא רק האטמוספרה הנמוכה, אם נכנסת יותר אנרגיה. אם יותר אנרגיה נלכדת בדרך החוצה, הציפיה היא שכאן יהיה חם יותר וכאן קר יותר. זו האטמוספרה הנמוכה יותר וזו הסטרטוספרה: קרה יותר. מז"פ אקלים.

והנה הבשורות הטובות: 68% מהאמריקאים מאמינים היום שהפעילות האנושית אחראית להתחממות הגלובלית. 69% מאמינים שהארץ מתחממת בצורה משמעותית. היתה התקדמות, אך הנה המפתח: ברשימת האתגרים שיש לפתור, ההתחממות הגלובלית עדיין קרובה לתחתית. מה שחסר הוא תחושת דחיפות. אם אתם מסכימים עם הניתוח העובדתי, אך אינכם חשים תחושת דחיפות, מה זה אומר עליכם? ובכן, "אחוות ההגנה על האקלים", שאני עומד בראשה יחד עם "קארנטיווי", שעשתה זאת בהתנדבות, ערכה תחרות עולמית של פרסומות שיעבירו מסר זה. זו המנצחת.

אן-בי-סי - אציג את כל הרשתות- ב-2007 עיתונאי אן-בי-סי הבכירים הציגו 956 שאלות למועמדים לנשיאות: שתיים מהן נגעו למשבר האקלים. איי-בי-סי: 844 שאלות, 2 לגבי משבר האקלים. פוקס: 2. סי-אן-אן: 2. סי-בי-אס: אפס. מצחוק לדמעות. זוהי אחת מפרסומות הטבק הוותיקות ביותר. אז הנה מה שאנו עושים. זו צריכת הדלק בכל הארצות האלה, ואלה אנחנו. אך לא מדובר רק בארצות המפותחות. הארצות המתפתחות באות בעקבותינו ומאיצות את הקצב, ולמעשה פליטת הגזים של כולן השנה שווה למקום בו נמצאנו ב-1965. והן מדביקות אותנו בקצב דרמטי ביותר. סך כל הריכוזים: עד 2025 הן יהיו למעשה היכן שנמצאנו אנו ב- 1985. אילו נעדרו הארצות העשירות מהתמונה, עדיין היה לנו משבר זה. אך אנחנו מסרנו לארצות המתפתחות את הטכנולוגיות ואת דרכי המחשבה שיוצרות את המשבר. זה בבוליביה. בתקופה של 30 שנה.

הנה שיאי הדיג במספר שניות. שנות השישים. ה-70, ה-80, ה-90. עלינו לעצור זאת, והבשורות הטובות: אנו יכולים. יש לנו הטכנולוגיות. נחוצה לנו השקפה מגובשת כיצד לטפל בכך: המלחמה בעוני בעולם והאתגר לצמצם את פליטות הגזים של הארצות העשירות, לכל אלה יש פתרון יחיד ופשוט ביותר.

אנשים שואלים, "מה הפתרון?" ובכן, הנה הוא. לתמחר את הפחם. נחוץ לנו מס פד"ח ללא קשר להכנסה, במקום מיסוי התעסוקה שהמציא ביסמרק- ויש דברים שהשתנו מאז המאה התשע-עשרה. בעולם העני, עלינו לשלב את התגובות לעוני עם הפתרונות למשבר האקלים. התכניות למלחמה בעוני באוגנדה ייתקלו בהתנגדות אם לא נפתור את משבר האקלים.

אך התגובות עשויות באמת לחולל שינוי כביר בארצות העניות. זוהי הצעה שדיברו עליה הרבה באירופה. היא הגיעה מהמגזין "נייצ'ר". אלו מפעלים לריכוז אנרגיית שמש מתחדשת, המחוברים במעין רשת-ענק, כדי לספק את כל צריכת החשמל באירופה, בעיקר מארצות מתפתחות. זרם ישר במתח גבוה זה לא בשמיים. זה ניתן לביצוע.

עלינו לעשות זאת למען כלכלתנו. המספרים האחרונים מראים שהמודל הישן איננו פועל. יש הרבה השקעות גדולות שביכולתכם לבצע. אם תשקיעו בחולות-זפת או נפט-ציפחה, אתם מקבלים תיק השקעות שכורע תחת נכסי סאב-פריים של פחם. וזה מבוסס על המודל הישן. מסוממים מוצאים ורידים בבהונות רגליהם, כשאלה שבזרועותיהם או רגליהם קורסים. פיתוח חולות-זפת ופחם-ציפחה מקביל לכך. הנה רק כמה מההשקעות שאני אישית מאמין שיש בהן טעם. אני מושקע באלה, אז חלה עלי חובת הגילוי הנאות. אך תאים פוטו-וולטאיים מתקדמים, גיאותרמיים, המרכזים אנרגיית שמש, יעילות ושימור.

ראיתם כבר שיקופית זו. אך יש הבדל. שתי הארצות היחידות שלא אישררו וכעת נותרה רק אחת. באוסטרליה היו בחירות ובאוסטרליה התנהלה תעמולה שכללה פרסומות טלוויזיה, אינטרנט ורדיו במגמה להעלות את תחושת הדחיפות בעם. ואנו הכשרנו 250 איש להציג את המצגת בכל עיר, כפר ועיירה באוסטרליה. המון דברים נוספים תרמו לכך, אך ראש הממשלה החדש הצהיר שמשימתו הראשונה היא לשנות את מצבה של אוסטרליה באמנת קיוטו, וכך עשה. הם נעשו מודעים לכך, חלקית עקב הבצורת הנוראה שהיתה אצלם. זהו אגם לנייר. ידידתי היידי קאלינס אמרה שאילו הענקנו לבצורות שמות, כמו שנותנים להוריקנים, היינו מכנים את זו שבדרום-מזרח "קתרינה", ואומרים שהיא מתקדמת לעבר אטלנטה. איננו יכולים להמתין לבצורת מהסוג שאירעה באוסטרליה כדי לשנות את תרבותנו הפוליטית. עוד בשורות טובות. מס' הערים בארה"ב שתומכות בקיוטו הגיע כבר ל-780, ואני חושב שראיתי עוד אחת מסתתרת שם. רק כדי לתת לזה משמעות מקומית. ואלה בשורות טובות.

לסיום, שמענו לפני כמה ימים שהערך של גבורה אישית נעשה כה נדוש עד שזה הפך לבנאלי ושגרתי. נחוץ לנו דור חדש של גיבורים. אלו מאיתנו שחיים בארצות הברית של אמריקה בפרט כיום, אך גם בשאר העולם, צריכים להבין איכשהו שההיסטוריה מעניקה לנו ברירה - בדיוק כמו שג'יל בולט טיילור מצאה איך להציל את חייה בעוד דעתה מוסחת עקב החווייה המדהימה שעברה עליה. יש לנו היום תרבות של הסחת-דעת. אך אנו נתונים במצב חירום פלנטרי. ועלינו למצוא דרך ליצור, בקרב הדור שחי היום, תחושת שליחות 'דורית' הלוואי ויכולתי למצוא את המלים להביע זאת. היה זה דור אחר של גיבורים שהביא דמוקרטיה לכוכב-הלכת הזה. דור נוסף שם קץ לעבדות ונתן זכות הצבעה לנשים. אנו יכולים לעשות זאת. אל תגידו לי שאין לנו הכוח. לו היה לנו שווה-הערך של שבוע הוצאות על מלחמת עירק היינו מתקדמים הרבה לקראת פתרון האתגר הזה. יש לנו היכולת לעשות זאת.

נקודה אחרונה. אני אופטימי, כי אני מאמין שיש לנו היכולת, ברגעי אתגר גדול, להניח בצד את הסחות הדעת ולהתייצב מול האתגר שההיסטוריה מציבה בפנינו. לעתים אני שומע אנשים המגיבים לעובדות המטרידות של משבר האקלים באומרם, "הו, זה כל כך נורא. זו מעמסה כה כבדה." הייתי מבקש מכם להציב זאת בהקשר חדש. כמה דורות בכל ההיסטוריה האנושית זכו להזדמנות להתייצב מול אתגר הראוי למיטב מאמצינו? אתגר שבכוחו להפיק מאיתנו יותר ממה שחשבנו שאנו יכולים? לדעתי, עלינו לגשת לאתגר זה בתחושת שמחה עמוקה והכרת תודה על היותנו הדור שאלף שנים מהיום יחגגו את זכרו תזמורות פילהרמוניות ומשוררים וזמרים, ויאמרו "הם היו אלה שגילו שיש להם מה שנדרש כדי לפתור את המשבר הזה ולהניח את הבסיס לעתיד בהיר ואופטימי עבור המין האנושי."

בואו ונעשה זאת. תודה רבה לכם.

כריס אנדרסון: רבים מאד ב-TED חשים כאב עמוק על שבסופו של דבר בעייה עיצובית של טופס הצבעה, בעייה עיצובית גרועה אחת מנעה מקולך להישמע באופן זה ב-8 השנים האחרונות בעמדה בה היית יכול להגשים דברים אלה. וזה כואב.

אל גור: אין לך מושג כמה. [צחוק]

כשאתה רואה מה המועמדים המובילים במפלגה שלך עושים כעת, מרגשות אותך תכניותיהם לגבי ההתחממות הגלובלית?

התשובה קשה לי כי מצד אחד, אני חושב שעלינו לשמוח בקשר לעובדה שהמועמד הרפובליקני - מועמד מסוים - ג'ון מקיין, ושני המועמדים הסופיים מצד הדמוקרטים - לכל השלושה יש עמדות שונות מאד וחיוביות בעניין משבר האקלים. כל השלושה הציעו את מנהיגותם, ועמדותיהם שונות מאד מהגישה שנקט בה הממשל הנוכחי. ואני חושב שכל השלושה גם הפגינו אחריות והציגו תכניות והצעות. אך הדו-שיח של מסע הבחירות כפי שהצטייר מן השאלות שנוסחו, אגב, על ידי מצביעי הליגה למען השימור, ניתוח כל השאלות האלה-- ודרך אגב, הדיונים כולם מומנו ע"י גוף ששמו האורווליאני הוא "פחם נקי". מישהו שם לב לכך? כל דיון ודיון מומן ע"י "פחם נקי" ..."ועכשיו, עוד פחות פליטת גזים!"...

עושרו ועומקו של הדו-שיח בדמוקרטיה שלנו לא הניח את הבסיס לאותה יוזמה נועזת שבאמת נחוצה לנו. אז הם אומרים את הדברים הנכונים ואולי- מי שייבחר - עשוי לעשות את הדבר הנכון, אך הבה ואומר לכם: כשחזרתי מקיוטו ב-1997 בתחושה של אושר רב שהשגנו שם פריצת דרך, ואז התייצבתי מול הסנט של ארה"ב, רק אחד מ-100 הסנטורים היה מוכן להצביע כדי לאשר, לאשרר את האמנה. את כל דברי המועמדים צריך להציב במקביל למה שאומר העם.

אתגר זה הוא חלק ממרקם תרבותנו כולה. הפחמן הדו-חמצני הוא פשוטו כמשמעו האויר שתרבותנו נושפת. ועכשיו הפכנו תהליך זה לממוכן. שינוי דפוס זה מחייב היקף, סדר-גודל ומהירות של שינוי מעבר לכל מה שעשינו בעבר. ולכן התחלתי באומרי, היה אופטימי במה שאתה עושה, אך היה אזרח פעיל. דרוש... החלף את נורות החשמל. אך גם את החוקים. שנה את האמנות העולמיות. עלינו להרים את קולנו. עלינו לפתור בדמוקרטיה -- הדמוקרטיה שלנו סובלת מטרשת-עורקים. ועלינו לשנות זאת. נצלו את האינטרנט. היכנסו לאינטרנט. צרו קשר עם אנשים. היעשו פעילים מאד כאזרחים. השיגו צווי-דחייה - אסור שיהיו לנו עוד מפעלים שמפיקים חשמל משריפת פחם שלא מסוגלים לאסוף ולאחסן את הפד"ח, וזה אומר שעלינו למהר ולבנות את המקורות המתחדשים. איש לא מדבר ברמה הזו. אך אני מאמין שבין היום לנובמבר, זה אפשרי. הברית למען ההגנה על האקלים עומדת להשיק מסע לאומי גיוס עממי, פרסומים בטלוויזיה ובאינטרנט, רדיו, עיתונים - תוך שותפויות עם כולם מנערות הצופים ועד לציידים ולדייגים.

אנו זקוקים לעזרה. אנו זקוקים לעזרה.

מבחינת ההתקדמות בתפקידך האישי, אל, האם יש משהו מעבר לכך שהיית רוצה לעסוק בו?

אני מתפלל שאוכל למצוא את התשובה לשאלה זו. מה אני יכול לעשות? באקמינסטר פולר כתב פעם, "אם העתיד של כל התרבות האנושית היה תלוי בי, מה עלי לעשות? איך להתנהג?" זה תלוי בכל אחד מאיתנו, אבל שוב, לא רק עם נורות-חשמל. מרביתנו כאן אמריקאים. יש לנו דמוקרטיה. ביכולתנו לשנות דברים. אך זה צריך להיות שינוי פעיל. מה שבעצם נחוץ הוא רמה גבוהה יותר של מודעות. ואת זה קשה... קשה ליצור-- אבל זה קורה. יש פתגם אפריקני ישן שכמה מכם מכירים והוא אומר, "אם ברצונכם ללכת מהר, לכו לבד; אם ברצונכם ללכת רחוק, לכו ביחד." ועלינו ללכת רחוק מהר. אז נחוץ לנו שינוי במודעות. שינוי במחוייבות. תחושה חדשה של דחיפות. הערכה חדשה לגבי הזכות שנפלה לידינו לקחת על עצמנו אתגר זה.

אל גור, תודה רבה לך שבאת ל-TED

תודה לכם. תודה רבה לכם.