אדם גארון: גברים בריאים יותר, שפם אחד בכל פעם

אני חושב שמאלין (אקרמן) היפה הציגה את זה באופן מושלם. כל אדם זכאי להזדמנות לגדל קצת יוקרה.

גבירותי ורבותי, וחשוב יותר אחי ואחיותי -- (צחוק)--- במהלך 17 הדקות הבאות, אני הולך לחלוק אתכם את מסע המובמבר שלי, ואיך דרך המסע הזה הגדרנו מחדש את מושג הצדקה, הגדרנו מחדש את הדרך שבה חוקרי סרטן הערמונית עובדים יחד בכל העולם, ואני מקווה באמצעות ההרצאה שלי אוכל לגרום לכם לייצר משהו משמעותי בחיים שלכם, משהו משמעותי שיכול לצמוח ולהפוך את העולם למקום טוב יותר.

אז השאלה שחוזרת על עצמה פעמים רבות ואני הולך לענות עליה עכשיו כדי שלא אצטרך לעשות את זה מאוחר יותר כשאני שתוי, היא איך דבר כזה התחיל? איך מובמבר התחיל? בדרך כלל, צדקה מתחילה כשיש בעיה, ומישהו שנפגע באופן ישיר מהבעיה הזאת. לאחר מכן יוצרים אירוע, ואחר כך יוצרים קרן צדקה שתתמוך במטרה. כמעט בכל המקרים כך נוצרת קרן צדקה. אבל לא מובמבר. מובמבר התחיל בדרך אוסטרלית מסורתית. זה היה ביום ראשון אחר הצהרים. הייתי עם אחי וכמה חברים ושתינו כמה בירות, וצפיתי בעולם מסתובב לאיטו, שתיתי עוד כמה בירות, והשיחה עסקה באופנת שנות ה 70 -- (צחוק)--- ואיך שכל דבר מצליח לחזור לאופנה. ואחרי כמה בירות נוספות אמרתי " חייב להיות משהו שלא חזר לאופנה" (צחוק) ואז בירה נוספת ופתאום זה עלה, מה קרה לשפמים? מדוע הם לא עשו קמבאק? (צחוק) שתינו עוד הרבה בירות וסיכמנו את היום עם האתגר להחזיר את השפם לאופנה. (צחוק)

באוסטרליה "מו" זה סלנג לשפם (מוסטאש), אז החלפנו את השם של החודש נובמבר ל"מובמבר" ויצרנו כמה כללים פשוטים, שעובדים עד היום. והם: להתחיל את החודש מגולחים למשעי, לגדל שפם--- לא זקן, לא זקנקן, שפם--- במהלך כל חודש נובמבר, והסכמנו שבסוף החודש נפגש כולנו יחד, נעשה מסיבת שפמים, וניתן פרס לשפם הטוב ביותר, ולגרוע ביותר (צחוק)

תאמינו לי, שגידלנו שפמים ב 2003, והיינו 30 באותו זמן, וזה עוד היה לפני ההיפסטרים האירונים שמגדלים שפמים --(צחוק)--- זה יצר הרבה בעיות. (צחוק) הבוס שלי לא נתן לי להפגש עם לקוחות. החברה שלי באותו הזמן, שהיא כבר לא החברה שלי --(צחוק)--- שנאה אותו. הורים הרחיקו את הילדים שלהם מאיתנו (צחוק) וכשנפגשנו יחד בסוף החודש חגגנו את המסע שלנו, וזה היה מסע אמיתי. זה היה ממש כיף, ובשנת 2004, אמרתי לחבר'ה "זה היה כיף. אנחנו צריכים לגרום לזה להיות לגיטימי בכדי שנוכל להמשיך עם זה בשנים הבאות" . (צחוק)

אז התחלנו לחשוב על זה, וקבלנו השראה מהנשים סביבנו וכל מה שהן עשו למען המאבק בסרטן השד. והבנו שאין שום דבר שעוסק בבריאות הגבר. מה הסיבה לכך? מדוע שלא נוכל לשלב את גידול השפמים עם עשייה למען בריאות הגבר? התחלתי לחקור את הנושא, וגיליתי שסרטן הערמונית היא המקבילה הגברית לסרטן השד מבחינת מספר הגברים שמתים בעקבות המחלה ואלה שמאובחנים כחולים בה.

ולמרות זאת לא היה שום דבר שיתמוך במטרה הזאת, אז חיברנו בין גידול שפמים וסרטן הערמונית, וכך ייצרנו את הסיסמה שלנו, שהיא, "שינוי פני המאבק למען בריאות הגבר" וזה מתאר את המאבק באופן חד וברור, שינוי המראה שלך במהלך 30 ימים, וגם התוצאה שאותה אנחנו מנסים להשיג: לגרום לגברים להיות מודעים למצבם הבריאותי, לגרום להם להבין טוב יותר את הסכנות הבריאותיות שאורבות להם.

ועם המודל הזה התקשרתי למנכ"ל של האגודה למאבק בסרטן הערמונית. אמרתי לו, "יש לי רעיון מצוין שהולך לשנות את הארגון שלך." (צחוק) ולא רציתי לחלוק איתו את הסיפור בטלפון, אז שכנעתי אותו להפגש איתי לקפה במלברן ב 2004. ישבנו ואני שיתפתי אותו בחזון שלי שבו גברים מגדלים שפמים בכל אוסטרליה, מעלים את המודעות למחלה, ואוספים תרומות לארגון שלו. הסברתי לו שאני צריך את שיתוף הפעולה בכדי לגרום לזה להיות לגיטימי. "בסוף החודש נפגש כולנו, ונעשה מסיבת שפמים, נשכיר תקליטנים, נחגוג את נצחון החיים, ואנחנו נשנה את פני המאבק לבריאות הגבר." והוא פשוט הסתכל עלי וצחק, והוא אמר "אדם, זה באמת רעיון מוצלח, אבל אנחנו ארגון שמרני מאד. אנחנו לא יכולים לשתף אתך פעולה". (צחוק) אז שלמתי עבור הקפה באותו היום -- (צחוק)-- והוא זרק לי הערה בזמן שלחצנו ידיים, "תקשיב, אם במקרה תצליחו לגייס כסף, אנחנו נקח אותו בשמחה." (צחוק)

אז הלקח שלמדתי באותה שנה הוא שצריך להתמיד. ואנחנו התמדנו, והשגנו 450 גברים שיגדלו שפמים, ויחד אספנו 54,000 דולר, ותרמנו את כל הכסף לאגודה למאבק בסרטן הערמונית של אוסטרליה, וזוהי היתה בזמנו התרומה הכספית הגדולה ביותר שהגיעה ממקור אחד. שהארגון הזה קיבל.

אז מהיום הזה ואילך, החיים שלי נעו סביב השפם. בכל יום-- הבוקר הזה, אני מתעורר והחיים שלי הם סביב השפם (צחוק) למעשה אני חקלאי שפמים. (צחוק) והעונה שלי היא נובמבר. (מחיאות כפיים) (מחיאות כפיים)

ב 2005, המסע שלנו תפס יותר תאוצה הצלחנו יותר באוסטרליה וגם בניו זילנד, וב 2006 הגענו לנקודת מפנה. העיסוק בזה לקח לנו את רוב שעות הפנאי שלנו במהלך סוף השבוע החלטנו, או שנסגור את הפרויקט או שנמצא דרך לממן את מובמבר ככה שאני אוכל לעזוב את העבודה שלי ולהקדיש יותר זמן בארגון בכדי לקחת אותו לשלב הבא.

זה ממש מעניין כשצריך למצוא דרך לממן ארגון שמטרתו גיוס כספים באמצעות גידול שפמים. (צחוק) תנו לי לספר לכם שאין הרבה אנשים שמעוניינים להשקיע בנושא, אפילו לא ארגונים למאבק בסרטן הערמונית, שלו גייסנו בערך 1.2 מיליון דולר עד לשלב הזה. אז שוב המשכנו להתמיד, ומבשלת פורסטר שלחה נציגים למסיבה והם נתנו לנו את החסות הראשונה שלנו, וזה הספיק לי בכדי שאוכל לעזוב את העבודה, נתתי יעוץ מהצד. וכשנכנסו למובמבר 2006, גמרנו את כל הכסף שפורסטר נתנו לנו, גמרנו את כל הכסף שהיה לי, ולמעשה לא נשאר לנו כסף בכלל, אבל שכנענו את כל הספקים שלנו-- משרדי פרסום, משרדי פיתוח אתרים חברות אחסון, מה לא-- לאפשר לנו לדחות את התשלום עד דצמבר. בשלב זה כבר היינו בחובות של 600,000 דולר כך שאם מובמבר 2006 לא היה מתרחש אנחנו, ארבעת המייסדים, היינו פושטים רגל, היינו מחוסרי דיור, יושבים ברחוב עם שפמים. (צחוק) אבל חשבנו, אם זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות, אז מה? אנחנו הולכים להנות מזה, וזה לימד אותנו את החשיבות של לקחת סיכונים, סיכונים חכמים.

בתחילת 2007, דבר ממש מעניין קרה. היו אנשים שתמכו במאבק מקנדה, ארה"ב ומאנגליה ששלחו לנו מיילים הקוראים לנו ומספרים לנו שאין שום דבר למען מאבק בסרטן הערמונית בארצות האלה. תביאו את מסע הפרסום לארצות האלה. אז חשבנו, למה לא? בוא נעשה את זה. אז התקשרתי למנכ"ל של הארגון למאבק בסרטן הערמונית בקנדה ואמרתי לו , "יש לי קונספט מדהים." (צחוק) " זה הולך לשנות את הארגון שלך. אני לא רוצה לספר לך על זה בטלפון, אבל האם תסכים להפגש איתי אם אני אטוס את כל הדרך לטורנטו?" אז טסתי לשם, נפגשנו וישבנו בחדר הישיבות, ואני אמרתי " החזון שלי הוא שגברים יגדלו שפמים בכל קנדה והם יגבירו את המודעות ויגייסו כספים לארגון שלך." והוא הסתכל עלי צחק ואמר, "אדם, זה נשמע כמו רעיון מצויין, אבל אנחנו ארגון ממש שמרני." (צחוק) כבר שמעתי את זה בעבר. אני יודע לאן זה הולך. הוא אמר, " אנחנו נשתף איתך פעולה, אבל אנחנו לא הולכים להשקיע בך. אתה צריך למצוא דרך להביא את מסע הפרסום הזה לפה ולגרום לו לעבוד."

אז מה שעשינו היה, לקחת חלק מהכסף שאספנו באוסטרליה והשתמשנו בו ליצור קמפיין בקנדה, ארה"ב ואנגליה ועשינו את זה מכיוון שידענו, שאם זה יצליח, נוכל לגייס כמות כסף גדולה יותר ברמה העולמית מאשר רק באוסטרליה. והכסף הזה מניע מחקר, והמחקר יגרום למציאת התרופה. ואנחנו לא עסוקים במציאת תרופה אוסטרלית או תרופה קנדית, אנחנו רוצים למצוא את התרופה.

ב 2007, הבאנו את מסע הפרסום לקנדה, ונפתחה לנו אפשרות להציג את הרעיון שלנו. זה לא היה מוצלח כמו שחשבנו שזה יהיה. היינו די שחצנים בעקבות ההצלחה שלנו באוסטרליה ובניו זילנד בשלב הזה. אז השנה הזאת באמת לימדה אותנו את החשיבות של סבלנות ושממש חשוב להבין את השוק המקומי לפני שאתה מציב מטרות גדולות ומסובכות.

אבל אני ממש שמח לומר שב 2010 מובמבר באמת נהייתה תנועה עולמית. קנדה כמעט וניצחה במונחים של מסע הפרסום המוצלח ביותר בעולם לגיוס כספים. בשנה שעברה היו לנו 450,000 חברים מסביב לעולם ויחד גייסנו 77 מיליון דולר. (מחיאות כפיים) וזה הופך את מובמבר לתורם הגדול ביותר לתחום של המחקר בנושא סרטן הערמונית. וזה הישג מרשים כשחושבים על זה שכל מה שעשינו הוא לגדל שפמים. (צחוק)

ובנוסף הצלחנו להגדיר מחדש את מושג הצדקה. הסרט שלנו הוא סרט שעיר. (צחוק) השגרירים שלנו הם החברים והחברות שמגדלים שפמים ואני חושב שזה היה חיוני להצלחה שלנו. העברנו לאנשים האלו את המותג שלנו ואת הקמפינג שלנו. נתנו להם לאמץ את הרעיון ולפתח אותו בדרך שלהם.

עכשיו אני גר בלוס אנגלס ,בגלל שהארגון האמריקאי למאבק בסרטן הערמונית ממוקם פה, והתקשורת המקומית תמיד שואלת אותי, מכיוון שידוענים זה כזה עסק רציני פה, "מי הם האנשים המפורסמים שמיחצנים אתכם?" והתשובה שלי היא, " בשנה שעברה היה לנו הכבוד לעבוד עם 450,000 שגרירים מפורסמים." והם שואלים , "למה אתה מתכוון?" והתשובה שלי היא שכל אדם, כל אחד או אחת שמשתתפים במובמבר הם השגרירים שלנו, וזה כל כך, כל כך חשוב וזה משהו בסיסי בהצלחה שלנו.

אני רוצה לחלוק אתכם את אחד מרגעי מובמבר המרגשים ביותר, שהתרחש ממש פה בטורונטו בשנה שעברה, לקראת סוף הקמפיינג שלנו. הייתי בחוץ עם קבוצה. זה היה סוף מובמבר. היה לנו מסע פרסום מוצלח, ובכדי להיות כנים, כבר היינו די שתויים באותו לילה, אבל אני אמרתי "אתם יודעים מה, אני חושב שיש עוד באר אחד שמחכה לנו." (צחוק) נכנסו למונית, וזה נהג המונית שלנו, ואני ישבתי במושב האחורי, והוא הסתובב אלי ואמר, "לאן אתם נוסעים?" ואני אמרתי "חכה רגע, זה ממש שפם מדהים." (צחוק) והוא אמר , " אני מגדל אותו לכבוד מובמבר" ואני אמרתי, "גם אני." ואני אמרתי " ספר לי מדוע את משתתף במובמבר". והוא התחיל " אני יודע שזה עוסק בבריאות הגבר, ואני יודע שזה עוסק במאבק למניעת סרטן הערמונית, אבל השפם הזה הוא בשביל סרטן השד." ואני אמרתי, " טוב זה מעניין." והוא אמר , "בשנה שעברה אמא שלי נפטרה מסרטן השד בסרי לנקה, בגלל שלא יכלנו להרשות לעצמנו לתת לה טיפול טוב," " השפם הזה הוא לזכר אמא שלי." וכולנו נחנקנו מהתרגשות בספסל האחורי, אני לא סיפרתי לו מי אני, מכיוון שלא חשבתי שזה מתאים, ופשוט לחצתי לו את היד ואמרתי " תודה רבה. אמא שלך בטח ממש גאה בך." ומהרגע הזה הבנתי שמובמבר הוא הרבה יותר מבדיחה על שפם. מובמבר עוסק בכל אדם שנכנס לעניין ומפתח אותו בדרך האישית שלו, והופך אותו למשהו משמעותי בחיים שלו.

עבורנו עכשיו במובמבר, אנחנו מתמקדים בשלושה תחומים עיקריים, שיש להם השפעה אמיתית: מודעות וחינוך, תוכנית לתמיכה בשורדים ובמחקר. באופן טבעי אנחנו מתמקדים בכמה כסף הצלחנו לגייס, בגלל שזה משהו שניתן למדוד בקלות, אבל עבורי מודעות וחינוך זה משהו חשוב הרבה יותר מאשר הכספים שאנחנו מגייסים. בגלל שאני יודע שזה משנה ומציל אנשים היום, וככל הנראה הדוגמה הטובה ביותר היא בחור צעיר שפגשתי בדרום דרום מערב אוסטין, טקסס, בתחילת השנה. הוא בא אלי ואמר לי, "תודה רבה על זה שהתחלת את מובמבר." ואמרתי לו " תודה לך שהשתתפת במובמבר". והסתכלי עליו ואמרתי " אני די בטוח שאתה לא יכול לגדל שפם." (צחוק). " מהו סיפור המובמבר שלך?" והוא אמר "גידלתי את השפם הגרוע בעולם." (צחוק) " אבל הלכתי הבית לארוחת חג ההודיה, ודי מהר השיחה סביב השולחן סבבה סביב מה לעזעזל קורה איתי." (צחוק) " ודברנו-- אני ספרתי להם על מובמבר, ואח"כ אבא שלי בא אלי ובגיל 26 בפעם הראשונה, היתה לי שיחה עם אבא שלי אחד על אחד על בריאות של גברים. היתה לי שיחה עם אבא שלי על סרטן הערמונית ואני למדתי שלסבא שלי היה סרטן הערמונית ואני יכולתי לחלוק עם אבא שלי שהוא נמצא בסיכון כפול לחלות במחלה, והוא לא ידע על זה, והוא לא נבדק בכדי לאתר את המחלה." אז עכשיו הוא הולך לעשות בדיקה לסרטן ערמונית.

אז השיחות האלו, לגרום לאנשים להיות מעורבים בנושא, ובכל גיל, זה בעל חשיבות עליונה, ובעייני זה הרבה יותר חשוב מאשר הכספים שאנחנו מגייסים.

הכסף שאנחנו מגייסים, והמחקר ואיך אנחנו מגדירים מחדש את המחקר אנחנו מממנים מרכזי מחקר בנושא סרטן הערמונית ב 13 ארצות. אנחנו למעשה מממנים מאות אם לא אלפי מכונים וחוקרים מסביב לעולם, וכשאנחנו הסתכלנו על זה בזמן האחרון, הבנו שיש מחסור אמיתי בשיתוף פעולה אפילו בתוך אותו מכון מחקר, שלא לדבר על הרמה הלאומית, לא כל שכן העולמית וזה לא ייחודי לסרטן הערמונית. זה מאפיין את מחקר הסרטן בכל העולם. אז אמרנו, טוב, הגדרנו מחדש את נושא הצדקה. אנחנו צריכים להגדיר מחדש את האופן שבו החבר'ה האלה פועלים. איך אנחנו עושים את זה? מה שעשינו היה ליצור תוכנית פעולה עולמית, לקחנו 10 אחוזים מהכסף שגויס בכל מדינה ושמנו אותו בקרן עולמית, ויש לנו את חוקרי סרטן הערמונית הטובים בעולם ששומרים על הקרן הזו והם נפגשים כל שנה בכדי לזהות את הדבר שנמצא בחשיבות עליונה, ובשנה שעברה זה היה למצוא ציוד הדמיה טוב יותר הם זיהו את זה כמשהו בחשיבות עליונה, ואז הם גייסו 300 חוקרים מכל העולם שילמדו את הנושא, את הנושא הזה בדיוק. אנחנו נותנים להם כספים בהיקף של בין 5 ל 6 מליוני דולרים בכדי שהם ישתפו פעולה ובכדי לחבר בינהם וזה דבר ייחודי בעולם הסרטן, ואנחנו יודעים, שבאמצעות שיתוף הפעולה הזה, ניתן להאיץ את התוצאות. ובדרך הזו שינינו את התפיסה בנוגע לעולם המחקר.

מה שאני יכול לומר על חווית המובמבר שלי, זה היה רעיון ממש יצירתי, עם תשוקה, עם התמדה והרבה סבלנות, ארבעה חברים, ארבעה שפמים, יכולים לתת השראה לחדר מלא באנשים וחדר מלא באנשים יכול לתת השראה לעיר והעיר הזאת היא מלברן, הבית שלי. והעיר הזאת יכולה לתת השראה למדינה והמדינה הזו יכולה לתת השראה לאומה, ומעבר לכך, אתה יכול ליצור תנועה עולמית שתשנה את הפרצוף של המאבק למען בריאות הגבר.

קוראים לי אדם גארון, וזה הסיפור שלי. תודה רבה (מחיאות כפיים).